לפי השבועון TIME, התעמלות לא מרזה. הכותב טוען כי בעקבות התעמלות אנחנו צורכים יותר אוכל או אוכל משמין, כך שכל יתרון ההתעמלות יוצא בחסרון האכילה שבאה בעקבותיה. ג'והן קלאוד, כותב המאמר, נותן לדוגמה את מתקני הפעילות לילדים שליד מק-דונלנד ודומיו. ילד ישחק, יהנה וישרוף 100 קלוריות ולאחר מכן יכנס פנימה ויאכל ג'אנק שיכניס לו 500 או אף 1,000 קלוריות. יותר מכך, הוא טוען כי אנשים פעילים מבחינה גופנית צורכים יותר אוכל, מה שנקרא ממש הגיוני, אבל הנקודה המעניינת היא שבדרך כלל הם צורכים מעט יותר מכפי שהם מוציאים.
אין הכותב אומר שהתעמלות אינה טובה לנו מבחינות רבות אלא שבמאמר הזה הוא מתייחס לערכה של ההתעמלות ככלי להורדת משקל. אספתי כמה נקודות מעניינות מהמאמר ותיבלתי עם מחשבות שלי.
כולנו מכירים את הטבלאות והציורים המראים לנו שעל מנת לשרוף את הקלוריות שיש במאפן, כ- 360 קלוריות, עלינו לרוץ 33 דקות, לרכב על אופניים מעל שעה, לשאוב אבק במשך שעה וחצי, או להרים משקלות במשך קרוב לשעתיים (אוכל עם מזלג לפה, לא נחשב למשקלות). מה ששוכחים במקרה זה להוסיף הוא שגם 'לא לעשות כלום' במשך שלוש וחצי שעות ישרוף לנו בדיוק את אותה כמות קלוריות. הרי אדם (או אדמה) ממוצע שורף כ- 2,000 קלוריות ליום. מיעוטן בשינה ויתרתן ביקיצה ולכן רק לנשום בכבדות על הספה עם העיתון, שורף כ- 100 קלוריות לשעה. אם נחזור לאותו מאפן טעים, הרי אין צורך ללכת לחדר הכושר על מנת לשרוף את הקלוריות שצברנו, פשוט כל מה שצריך לעשות זה לא לאכול את אחיו במשך שלוש ארבע שעות ואנחנו כבר מקוזזים.
הכותב מצטט מחקרים וטוען כי כוח הרצון הוא כמו שריר, לאחר מאמץ, הוא מתייגע ולאחר מכן קשה יותר להשתמש בו. או במילים אחרות, אחרי שאימצנו את כוח הרצון שלנו ורצנו בחדר הכושר ויותר מכך, לא נכנענו ואכלנו רק צנים ייבש על מנת להשביע את רעבוננו שהתעורר בעקבות ההתעמלות. בערב, כשנשב מול הטלוויזיה נכרסם עוגת גזר וקרם עתירת קלוריות כי אפס כוחנו להתאמץ ולשמור. מחקרים אחרים מראים, שעדיף להוריד במשקל על שיפור בכושר או במילים אחרות בטטה שחיפית תהיה בריאה יותר מכל מתאבק סומו מצוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
