זהו זה... אהבות

אפילו בזמנים קשים אלו יש חדשות טובות.  מבחינת הפיתוח הטכנולוגי צלחנו כמה מכשולים שהפריעו להתקדמות במשך כמה חודשים טובים.  החברה ממוקדת יותר עכשיו וכבר מתחילה את העבודה ללקוח הגדול ביותר שלנו (למרות שההסכם איתו טרם נחתם סופית).

מצד שני הוצאתי הודעות פיטורין לשני מדענים.  למרות שיש סיכויי שעוד אקרע את הודעות הפיטורין הללו, בכל זאת שורה כאן אווירה מלאנכולית מעט.  אני מנסה לנחם את כולם שכבר היינו בשלבים דומים ונחלצנו מהם ושגשגנו, לפחות לכמה חודשים, אבל זה לא זה.  ההתרגשות המלווה בפרויקט מצליח ומלא תקווה פגה, כולנו מאולצים מעט.

המו"מ עם המשקיעים אף הוא מתקדם בעצלתיים.  אני מקווה לתשובת 'כן או לא' מאחד מהם כבר בראשית שבוע הבא ועם המשקיע השני, איש עתיר הון וידע, מאשיות התעשייה בארץ, איתו יש להתגבר על לא מעט ספקנות ואני מקווה שבפגישה שתואמה לסוף השבוע הבא אצליח בכך.  בחברה כמו שלנו, סיפור מדהים ותוצאות ניסוייות מעולות לא מלמדות מאום על סיכויי ההצלחה בעתיד.  עיקר העבודה של גמלון התהליך (up scaling) עדין לפנינו, שלא לדבר על שיווק, מיצוב וכמובן מכירות.

אני מקווה שאם נגיע לשלבים הללו אני כבר אוכל לפרוש ולהפקיד את המושכות בידי מומחים לדבר.  אבל כרגע, מה שמטריד אותי זה בסקלה של ימים ושבועות ולא רבעונים או שנים.  אז מסע רכבת ההרים נמשך במלוא עוזו, רגע למעלה עם תקוות מחודשות והרבה רגעים אחרים של אוזלת יד מול מציאות כלכלית עייפה ומנוכרת.