זהו זה... אהבות

בניו-יורק לפני שנים, לפני האיידס כשכולנו עשינו חיים משוגעים, חבר שלי בא אלי ושאל אותי אם אני מכיר בית זונות איכותי.  תהיתי מדוע הוא נזקק לעזרתי, והוא סיפר לי שבן אחיו, בן החמש-עשרי עובר תקופה קשה, הוא עדיין לא זיין ויש לו קשיים עם בנות המין היפה, למרות שהוא בחור די מוצלח ונאה.

מבלי להסגיר יותר מדי מסודותיי, אמרתי לו שאם ייתן לי מספיק זמן אוכל להתארגן כראוי.  ואכן שבועיים לאחר מכן הגיע למשרדי החבר עם נער צעיר, תמיר ונאה מפגין קרירות קולית שחיפתה על עצבנות ולחץ מהגרועים שראיתי בימי חלדי.  לאחר שכל הנוכחים הוצגו אחד בפני השני, כיאות לחשיבות האירוע חברי ואני לא מתירים לבדיחות הדעת שלנו לפגום ולו במעט בארשת הרצינות המתבקשת.  כולנו שותים משהו קטן לדרך, הבחור כמובן שותה רק משקה קל ויוצאים לדרך.

לא הצליח לי בבית הזונות הראשון, המדאם נכנסה ללחץ כשראתה עד כמה צעיר הנער וזה מצידו נכנס ללחץ כה גדול שלא ראיתי טעם בהתעקשות על זכויותינו הבסיסיות כמדריכי הזיין לעתיד.  במיוחד שהנער זמזם באוזניי ללא הפסקה "בוא נלך, לא בא לי, בוא נלך, לא בא לי, בוא נלך.."  חזרנו למכונית להירגע.  לאחר כמה דקות של שיחה מתונה, נרגע הבחור מספיק על מנת לאפשר לנו ניסיון נוסף.  יצאנו בדרכנו לבית זונות אחר, מקום מכובד יותר, נאה יותר והפעם, על מנת שלא להלחיץ את הנער (מי שאמר שאיני לומד משגיאות העבר.. צדק) עליתי קודם לבד על מנת לנהל משא ומתן ראוי עם המאדאם.

הסברתי לה שאנחנו מביאים בחור בן ח"י שעודו בבתוליו, לכן אנו נזקקים לשירותיה של זונה מבוגרת ואחראית שתכניס אותו בסוד המעשים הנלוזים הנעשים בין גבר ואישה, ובכך תתרום רבות להתפתחותו הנפשית ותמנע את נפילתו לעול על שכמה הרך של החברה.  היא הבינה מיד לרוחי והציגה אותי בפני אחת מהזונות היותר מנוסות בהרמונה – אנג'ליק בת העשרים וארבע.  זו האחרונה נראתה טוב למרות עול שנותיה אבל כאמור אנחנו העדפנו ניסיון על שאר התכונות כך שהסכמתי לאותה זונה "קשישה".

ירדתי וחזרנו למעלה, הבחור מתנודד קלות על עקביו מפאת המתח העצום שחש ושוב, מתאפקים מלצחוק לנוכח הרצינות המופגנת על ידי המאדאם והבחור, ראינו את הצגתה הרשמית של הזונה בפניו, עם כל הגינונים של המאדאם המנוסה ואת הזיק שניצת בעיני הבחור, הבחירה הייתה ללא ספק טובה.  אנג'ליק נטלה בזרועה את הבחור וברוך אימהי משכה אותו בעדינות לכוון אחד החדרים.  בעוד הבחור מובל למקום בו יעלה את בתוליו לעולה על מזבח אל החרמנות, שילמתי אני למאדאם עבור שירותיה הטובים.

חברי ואני התיישבנו לצפות לבחור, לא חשבתי שזה ייקח יותר מכמה שניות.  להפתעתי טעיתי ואנו יושבים בסלון מהודר, הבנות ברובן ממוצא דרום אמריקאי כך שאנחנו מקשקשים איתן בספרדית הרעועה שלנו, והזמן עובר בנעימים.  הסלון כולו טובל בוורוד וארגמן, מגביר את תחושת החזרה לרחם.   בנות צעירות מאוד, מעורטלות בדרגה זו או אחרת, ישבו סביב על ספות תפוחות מכריות, הכל כה "נשי" חיקויי לבורדל צרפתי מהמאות הקודמות.

כעבור זמן מה ראיתי את המאדאם הולכת לכיוון החדר, הרמתי גבה והיא אמרה לי שעבר זמנו של הבחור, הבטתי בשעוני וראיתי שאכן, עברו כבר עשרים דקות (שהן הממוצע העולמי לגבר בבית זונות וכוללות: היגיינה אישית, משחק מוקדם, משחק מקדים, זיון, התעלפות שאחרי, אינטימיות מזויפת, פרידה ועשר דקות מנוחה לזונה).  הייתי המום, הפעם הראשונה שלי לקחה 15 שניות.  טוב, אני נאלצתי להכין את הקרקע בעצמי ועם כוח עזר לא מקצועי בעליל, כך שהייתי עם נתוני פתיחה נחותים.  על כל פנים הנחתי את דעתה של המאדאם, כי גם עבור תוספת הזמן היא תפוצה כיאות וכראוי.

חברי לא עמד בלחץ, לקח בידו את הנערה שישבה מולו והלך להתענג באחד החדרים בקומה העליונה.  ללא יסורי מצפון עוזב אותי לנפשי מול חמש הבנות הנותרות, מצחקקות, רומזות ולבושות בכל כך מעט, שנראו יותר עירומות מעירומות.  אבל לא התרגשתי שכן אני אוהב להרגיש לחוץ, במיוחד בנסיבות כאלו.  האמת היא שגם אני הייתי נוקט בטכניקת ההמתנה שנקט בה חברי אבל הייתי אכול סקרנות לדעת מה מתחולל עם הנער בחדר הסמוך.  הזמן עבר לאיטו ואני החזקתי מעמד מול ניסיונותיה של הנימפה שלידי למשוך אותי לחדר אחר שקרץ לי בשובבות מיטת אפריון עטורת מלמלה ומלא מראות סביב.

קרוב לעשרים דקות נוספות עברו בטרם הנער ודודו הגיחו מהחדרים בהם שיככו את צימאונם זה לידע בתורת הבשרים וזה לאתנחתה זמנית מהלחץ שמאמין אדוק בתורה הנ"ל חש לעיתים.  הנער או שמא מעכשיו יש להתייחס אליו כגבר הצעיר יצא, אנג'ליק על זרועו, חיוך מאוזן לאוזן על פניו, כולו קורן בטוב לב בוגר ואיכותי, שליו לחלוטין, בטוח בעצמו, איזו מטמורפוזה מוחלטת.  מראה שהחזיר לי את אמונתי בטובו הבסיסי של הגזע האנושי, כשהוא מסופק.

בדרך חזרה הבחור הצעיר לא הפסיק לפטפט על אנג'ליק שעבדה, לדבריו, לכסות הוצאות גידולו של בנה הקטן ועוד ועוד עד כדי כך שהתרשמתי שהיו שם יותר דיבורים מאשר מעשים.  וכך הוא המשיך לטחון ולבסוף הגדיש את הסאה כששאל מתי נחזור לבקר את אנג'ליק שנית.  דודו פנה אליו בחוסר סבלנות ואמר לו "תראה בן, אנחנו באים, מזיינים והולכים, לא מתאהבים, ובנוסף לכך, הראינו לך איך זה עובד, עכשיו תשיג ת'זיונים שלך בעצמך..."

במשך שנים, כל פעם שהצעיר היה רואה אותי ממרחקים היה רץ לעברי לוחץ בחום את ידי ושואל לשלומי, הייתה לי נחמדה ההתנסות הזו, חשבתי כמה שנים ועמל, יועץ רב ערך (וצנוע) בדמותי, היה חוסך, לי...