אתמול נסעתי למשרדי חברת ההשקעות, בעלת המניות הגדולה בחברה שלנו. אני מניח שהם ציפו שאבוא להתרפס בפניהם ולבקש כספים להמשך פעילות החברה שלנו, אלא שאני החלטתי לנקוט בדרך אחרת. פרשתי בפניהם את הישגי החברה ומאידך, תיארתי את האפשרויות העומדות בפניהם. בחרתי להתחיל בהצעה להכריז על פשיטת רגל שנתקלה מיד במחאות מצד בעלי המניות שכן משמעתה של זו שהם יאבדו את כל מה שהשקיעו עד כה. לאחר מכן החל דיון ענייני על האופציות העומדות בפנינו, אף אחד לא ניסה לכופף את זרועי בהצעות שונות ומשונות ולמרות הכל, החלטנו שלא להחליט. עדיין ציפינו לתגובות משני משקיעים ששוקלים השקעה בחברה. חיכינו להחלטות מחברות איתן יש לנו שיתופי פעולה טכנולוגיים שעשויות לשפר את הסיכויים כך שהוחלט לעשות מאמץ מרוכז של עוד יומיים ורק ביום חמישי, אחר הצהרים לכנס ישיבה טלפונית ולקבל החלטות.
למותר לציין שנסעתי הביתה במצב רוח די שפוף, בכל זאת משמעות ההחלטה היא שמסתיימות כמה שנים טובות של עבודה מצידי ומסתיימות ללא הצלחה. אמנם אני נשאר בשליטה על ה-IP (הפטנטים ושאר רכוש אינטלקטואלי) אבל זה כמו כוסות רוח בשלב הזה. מצד שני, כפיצויי לעצמי, תכננתי מסע באופנוע, מסע בן כמה חודשים לאורכה ורוחבה של ארה"ב, יש אור בקצה המנהרה.
בשעות הערב, קיבלתי דיווח על ההחלטה שהתקבלה אצל אחד המשקיעים. הוא החליט להשקיע ובערך חברה גבוה פי כמה ממה שחשבתי ועם תנאים שנראו לי, על פניו סבירים. ושוב אנחנו בעננים, יש סיכויים שהחברה תמשיך את פעילותה ואפילו במצב טוב יחסית. מיד, למרות השעה המאוחרת, הרמתי טלפון לכמה מחברי הדירקטוריון על מנת לקבל אישור עקרוני והמשכתי לנהל את המו"מ אל תוך הלילה.
בסופו של דבר, נראה לי שיש סיכויי יותר מסביר שנשרוד (ונצליח) והסיפור ממשיך וממשיך..
החברה בסכנת סגירה
הסאגה ממשיכה
רכבת הרים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
