זהו זה... אהבות

בראשית החודש עזבו את החברה כמחצית מהצוות המדעי.  עד לרגע האחרון חשבתי שאצליח לגייס את הכסף הנדרש למשיכת הודעות הפיטורין אבל לשווא.  השבוע היו אמורות להיות לי פגישות עם המשקיעים הפוטנציאליים, אבל אין עם מי לדבר.  היום הייתי אמור ללכת לקרן הון סיכון שעם המנכ"לית שלה תכננו לסגור לו"ז ומספרים להשקעה מהירה.  שעתיים לפני הפגישה הודיעו לי שאמה מאושפזת במצב קשה והיא כמובן לא תגיע.

מה שמזכיר לי מו"מ אחר, עם חברת השקעות של אחד מעשירי תבל, מו"מ לא פחות ולא יותר מאשר על השקעה שלהם בחברה שלנו.  אחרי שעברנו ויא דה לה רוסה של ניירת ופגישות ארוכות, פגשנו את האיש בכבודו ובעצמו.  הבחור כל כך התלהב מהטכנולוגיה שרצה לטוס עם ההליקופטר הפרטי שלו לראות הדגמה של הטכנולוגיה שלנו.  רק במאמצים עליונים, הצליחו אנשי הצוות שלו להניא אותו מההחלטה על מנת שלא לפגוע ביומן פגישות שנקבע כבר לפני שנה.  (מצחיק כמה עשיר צריך להיות כך שתאבד לך השליטה על הזמן..)  אבל סופו של הסיפור פחות נחמד.  כמה שבועות מאוחר יותר, האיש נפטר ועניין ההשקעה נדחה עד שתיסגרנה המריבות הכרוכות בצוואה שלו, היינו לעולמי עד מבחינתנו.  

חברה אחרת שעובדת איתנו וצריכה הייתה לסגור חוזה ולהעביר לנו כספים, לא יכולה לקבל החלטה כי המנכ"ל בחו"ל, היו"ר בחופשה, והממונה על הפיתוח העסקי נמצא שם, רק כשאין לו את מי לפגוש.  אז מנהלות הלשכות מצקצקות בלשונן ואומרות לי שאוטוטו כולם יחזרו, אחרי החגים.. ואני חושב לי לתומי כי כולם יחזרו, רק אנחנו, כבר לא נהיה כאן.

עוד משקיע שהיה קרוב לחתום על מכתב הכוונות להשקעה, יצא אף הוא לחופשה ובעצם הוא רוצה לחשוב מעט יותר על האסטרטגיה העסקית שלו, לראות איך הוא משלב אותנו בתמונה..  בקיצור, אין עם מי לדבר ואני רק צריך לחנך את עצמי להירגע, לשבת בבית קפה בימים הקרובים ולהביט בחתיכות העוברות ושוות ממש עבורי.  ליהנות מהסתיו המתגנב ובא, מבלי לחשוב יותר מדי על מה שיהיה בחודש הבא.

אז חג שמח לכולם ולחיי האהבה..

         החברה בסכנת סגירה

         הסאגה ממשיכה

         רכבת הרים

         משקיע בא