זהו זה... אהבות

הכסף נגמר ויש כבר צקים שניתנו מזמן, שלא יהיה להם כיסויי בימים הקרובים.  ישיבת דירקטוריון סוערת חשפה את היחסים העכורים בין המנהלים.  מדהים כמה הכסף משמן אנשים, כל עוד יש כסף וכולם מקבלים משכורות או שכר יעוץ, יש חיוכים, סבלנות ואנשים מוכנים לבלוע כל מיני עלבונות.  אך משאוזל הכסף, טבע האדם נחשף במלוא כיעורו, כל אחד דואג לאינטרס הצר שלו, מצבי הרוח הופכים קיצוניים והסובלנות.. מילה לא מוכרת יותר בישיבות ההנהלה. 

אז דנו בכל מיני רעיונות ולבסוף הוחלט לארגן ישיבת חירום של כל בעלי המניות.  למרבה הפתעתי, מה שבדרך כלל לוקח שלושה שבועות של תיאומים ומזכירות מיוזעות וצרודות,  התבצע תוך יום והצלחנו לגייס את מרבית המשקיעים לפגישה (חברת סטארט-אפ, לא כל כך הרבה משקיעים).

ביום המחרת, בישיבת בעלי המניות לא היו הרוחות יותר רגועות או טובות.  אחד המשקיעים אמר לי שלו היה מגיע לישיבה הזו כמשקיע חדש, לא היה אפילו שוקל להשקיע בחברה (למזלנו הוא כבר מושקע כל כך הרבה שאין סיכוי שלא ישקיע שוב).  על כל פנים, ולהפתעתי הרבה, התקבלה החלטה בין כל בעלי המניות בחברה, להמשיך ולהשקיע בחברה סכום שיאפשר להמשיך את העבודה, עד שנסגור הסכמי פיתוח שאמורים להזרים כסף רב לחברה.  במילים אחרות, יש לי הרגשה שעברנו את המשבר הנוכחי.

עדין נותר להביא את הכסף של כל אלו שהראו נדיבות רבה באסיפת בעלי המניות.  ואלו אנשים שלא רק שלא אוהבים לנדב את כספם אבל אוהבים פחות לראות אותו יוצא מכיסם.  זה, אני מקווה, יתבצע בשבוע הבא ואני לא רואה בעיות מיוחדות.  יותר מזה, יש עלינו עוד לעבור את משוכות המשפטנים, שם יפה לעורכי דין, שכידוע מתפרנסים מלקלקל הסכמים ולתלות הררי מילים נבובות וחסרות משמעות בצורה כזו, שרק מפריעה לנו לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות.. עסקים.  אפשר לראות שאני לא מחסידי המקצוע שהרבה מהעוסקים בו, נותנים לו שם גרוע במיוחד.

אבל בכל זאת אני מתחיל לחייך (רק מתוך שינה וכשאף אחד לא רואה).  כסף סופרים במדרגות או כפי שאצלנו אומרים "שלושה ימים אחרי שזה נכנס לחשבון הבנק" אבל בכל זאת הרגשתי שצוות הניהול קיבל אות הוקרה מבעלי המניות על העבודה שעשינו עד כה ויותר מכל, על הסיכויים של החברה בכל זאת להגיע ל-exit, ואחד משובח, עסיסי ויפה במיוחד. 

אז נכון שכרגע יש לחברה סיכויי הרבה יותר טוב, גם הזמן שנקנה, נותן לי אפשרות לסיים את המו"מ עם המשקיעים הגדולים באמת.  מה שיקפיץ את האפשרויות העומדות בפני החברה לגבהים, מה שיעשה אותנו חברה עם יכולת מימוש אדירה.  אבל היות והכל תלוי בכל כך הרבה גורמים, עדין איני חוגג, לא קונה את האופנוע שחשקה בו נפשי והעיקר, אני מודע לכמות העבודה המונומנטאלית שעוד צריך לעשות.

שבת שלום, מהאיש התלוי הפוך ברכבת הרים, שטסה מחוץ לפסים..