זהו זה... אהבות

היה לו קשה לגמור, משהו הסיח את דעתו, תנועותיה הקצובות של אהובתו הפסיקו לגרות אותו לשנייה.  קצת ריכוז, הבלחת זיכרון מאותו זיון בשמורת הטבע היא על ברכיה והוא מאחור והוא גמר בהרגשת רווחה.  כמה התכווצויות חזקות שלו, והגשת הפורקן הייתה מיידית, כמעט אלימה.  אהובתו גמרה אחריו כשהיא מעליו זקופה, מתוחה לרגע ואז מתרככת ורוכנת אליו לנשיקה וחיבוק אינטימי, נשימתה מהבילה סביב פניו.  הוא התגבר על תחושת הסלידה ממגע שתמיד הרגיש לאחר הזיון, ומלמל את המילים הנחוצות, המרגיעות כקונה לו את החופש שאהובתו העניקה לו משהתגלגלה ונצמדה לצידו, מתרפקת, מוצפת רגשות כדרכה בסוף הזיון. 

באפיסת כוחות רגעית, לפתע לא יכול היה לסבול את משקל הביצים המרוקנות והזין המדולדל על בטנו, הוא התהפך בכבדות על הבטן והרגיש את הזין והביצים מחליקות לסדין, כנוטשים אותו.  אהובתו עוקבת אחריו, מחבקת ומדברת בהמיה רכה, הוא לא כל כך הבין אותה, אך ידע שזה לא חשוב, רק למלמל "כן, כן" מידי פעם, בעוד מוחו המעולף צף... הוא נרדם, לא שהיה עייף, זו הייתה היציאה הפחות מסוכנת מהאינטימיות הכפויה.

הזרות שהרגיש מיד אחרי, חוסר הסבלנות והסובלנות תמיד הדהימו אותו מחדש.  איך אפשר להשוות את הרגשות של אחרי והרגשות שלפני ההתעלסות, כולו קשוב לכל המיה או אנחה, כולו רומנטי ורגיש לכל מילה, מקדם בברכה כל מגע.  כל גופו כמה אליה, משתוקק להגיע אל מרכז הוויתה, לא רק הגופני אלא גם הנפשי, לתנות איתה אהבים, איתה ועם נשמתה, לראות אותה מתמסרת באהבה הגורפת כל בזרם שלה, שוצפת וגועשת עד שהוא גומר, והכל משתנה כמו היה איש אחר.  ואולי זה מהות ההבדל, הוא פשוט לא אותו אדם לפני ואחרי...