זהו זה... אהבות

היא שכבה על גבה, גדולה ורכה, עורה בוהק, קורן בחמימות וורודה, שדיה הגדולים נעים לצדדים , כעוקבים אחרי נשימותיה הרכות.  ראשה נתמך על ברכי השפחה, שערותיה פזורות סביב זו כאילו היו חצאית אדמונית, ערמונית מלאת חיות ותנועה.  ירכיה פסוקות מעט ברכה הימנית כפופה קלות החוצה, כה יפה עם הגומות, שפתיה ארגמניות, לחות, מחכות.  הוא עמד בפתח, דקיק אך חסון, ללא תווים מיוחדים אך עם זיין אדיר ממדים ונכון.  בידה החוותה לו לבוא אליה, לבוא בה, היא הייתה מוכנה, גאיה מדהימה.

-          בוא אלי איש.

-          בוא אלי איש, כבר..

-          בוא אלי איש, בוא תפרה אותי.

-          בוא אליי איש, בוא תפרה אותי ולך לך...

היא אמרה.  הוא בא, והפרה והלך והיא האם המלכה, גאיה אדירה, נשענה לאחור באנחה, כולה רוויה ומוכנה, כולה אחוזה במלאכת היצירה, אמנות יצירת החיים שבקרבה.