זהו זה... אהבות

החיבוקים שהיו המסו אותי.  באת אלי בכזו טבעיות, כאילו אנחנו מכירים משכבר הימים.  באת אלי כמו לנמל מבטחים, חיבקת אותי חזק והנחת את ראשך בשקע כתפי, זה היה טוב.  זה היה מתאים, זה השקיט את השדים הלוחשים.  החיבוקים שלי באו ממקום עמוק בתוכי, מקום שאני לא מכיר, כי בדרך כלל אני נמצא בו רק זמן קצר ולא שעות ארוכות כפי שהיה אתמול.  שלוש שעות של חיבוקים ורק רציתי עוד ועוד, שלוש שעות של חיבוקים והחיבור הזה, חציו נפשי חציו גופני, הוא המהות, המטרה והאמצעי.

שלוש שעות של עילוסין, שניות ספורות של נצח  .  שלוש שעות של תשוקה, גואה לאיטה בגלים עולים ויורדים.  שלוש שעות של חיבוקים מכל כך הרבה סוגים, הרגשתי כאילו כתבנו ביחד אנציקלופדיה של חיבוקים.  אהבתי את גופך הנגלה בפניי אט אט, כל כך יפה וברה, כל כך אישה.  הפטמות הקטנות שהצביעו אליי בהתרסה, השדיים היפים שלך, כל כך מלאים, מתאימים, חפונים בכף ידי החמה.  הערצתי את הרגליים שלך, נעימות כמו משי של בגד מפואר, נהניתי אפילו מהעובדה שלא חשבת, לא התכוננת, לא גילחת..  אהבתי את הרטיבות שלך שהסתתרה בין שפתיים חמות לוהטות, מסרבת לחשיפה עד שנפתחת מעט והכנסת אותי לעולם של תשוקה נפלאה, רטיבות שופעת ומדליקה, שם למטה את קוצפת מעדנות, את אדוות גלי התשוקה.

אבל יותר מכל אהבתי להביט בפנייך, עינייך, האף הקט ושפתי המעצבים שלך.  שפתיים כה רכות ויחד עם זאת מפוסלות בידי אמן, עיניים כה יפות שחדרו אלי כאילו היו סכין לוהטת בחמאה קרה.  העיניים והפנים שלך, הדליקו אותי ממבט ראשון, הפנים היפות שלך שגרמו לי לפנות אלייך אז באזכרה, בבית הקברות.  פנים שהציתו בי את הרצון להכיר אותך, לדעת אותך, לכבוש אותך כאילו היינו אישה וגבר ראשוניים.

הייתה התעלסות מדהימה, נשיקות רבות, שני אנשים כמעט עירומים, חום ומשיכה בלתי מוסברים.  הייתה כאן סטייה מדרכים של חיים.  מה אני מדבר על סטייה, הייתה כאן הדחה מהדרך, לשני הצדדים, לך ולי.  אמרת לי קודם, באחת השיחות כי אם כבר נידחים אנחנו מדרך של ישר, מוטב שנחווה זאת בעונג ובסערה.. וכך היה.  בכל זאת שמרנו על הבתולין שלך, כי זה חשוב לך כבר שנים ואפילו לא התנשקנו, כי לי היה חשוב שלא להדביק אותך בהצטננות שלי.  בכל זאת נשיקות רבות היו, נשיקות שלך לי ונשיקות שלי לך, התמלאתי ריגוש כשנשקת לי לשפתיים ואני שמרתי אותן סגורות, שומר ומגן עליך ממה שטורד אותי.  אהבתי לנשק את פנייך, כמו מצייר לי אותן בדמיוני, שפתיי המכחול שמביא את השלמות הזו אלי, עמוק לתוכי.

כל כך מהר נפתחת אלי, ללא מאבק מיותר עם עצמך, זרמת עם מה שהרגשת, עם התחושות, עם האווירה.  כל מה שהיה סביב, לא ממש היה חשוב לי ולך, רק עוצמת התחושות, התשוקה, ההתרגשות ובמיוחד השלווה המושלמת שלנו יחד, עם ובלי מילים.  אהבתי את הפתיחות הזו שלך (עד כמה שזה נשמע מצחיק ממי שטרם ידעה גבר במלוא מובן המילה).  אהבתי שבאת כפי שאת, לא שיחקת משחקים.  אהבתי שאת לא נבוכה או בושה בגופך או במה שאת מרגישה.  אני לעומת זאת הייתי קצת נבוך, אני לא רגיל להיות עם מישהי במיטה מבלי להיות בה בתוכה.  אך מאידך, איתך, איתך הרגשתי שאני בתוכך בצורה שונה, אבל יחד עם זאת, בתחושה מלאה בפני עצמה.