היא שכבה על בטנה, גופו הכבד ממסמר אותה למיטה ביאכטה, טיפות הגשם הולמות בסיפון כפטישי רצענים. גופה לאה ורגוע, מסופק כפי שלא היה מזה זמן רב, מלאות כבדה באגנה, רפויה ומותשת הרגישה אותו, עדיין נוקשה בתוכה. שאירת האורגזמה הרעידה אותה, ומשהו מוזר נרשם אצלה, משהו מאוד מוזר, משהו מפחיד.. "הוא לא נושם" חשבה באימה. גופה, מפוזר על המיטה, כאילו היא גולשת, עולה על גדותיה לאחר רתיחה, נדרשו לה כוחות על אנושיים רק על מנת להרים את כתפה הימנית ולגלגל אותו לאט למרכז המיטה. המומה הביטה בו, פחד וצער עז מטלטלים אותה, היסטריה גואה בה, צעקה אילמת.
היא עצמה עיניה כדוחה את המראה, קבס בגרונה, מנסה בכוח רצונה ואהבתה לשנות את המציאות, אך זו לא השתנתה משפתחה שוב את עיניה. בקושי רב נחלצה מתחת לגופו, רצה לסיפון, רגליה נכשלות ולגמה את אויר הלילה מלוא ריאותיה, משתנקת כולה, "למה עכשיו? למה דווקא עכשיו" בכתה שוב ושוב. נכנסה לסירה חזרה ומבלי להתיישב החלה לחוג את מחול המוות הבירוקראטי, משטרה, טפסים, משפחה, חברים, לוויה ושבעה. היא ישבה שבעה פרטי ביאכטה, בקן אהבתם, וחשבה על החורף האחרון, חורף של אהבה בלתי צפויה, חורף בו הרגישה את חייה מגיעים לשיא שכמותו לא ידעה, שיא של אהבה ואינטימיות מדהימה.
בסתיו היא ראתה מודעה, בה הוא חיפש עזרה בתחזוקת הסירה. פליטה של נישואים חסרי תוחלת, בשנות החמישים המוקדמות, נישואים שהתפרקו עם עזיבת הילדים את הבית, נמלטים מאב ובעל קפדן ורגזן שמעולם לא החמיא, לא חיבק, לא קירב. מפורקת כולה אחרי שנים כה רבות, החלה לבנות את עצמיותה מחדש, נדבך אחר נדבך. המודעה דיברה אליה, פיתתה אותה בהבטחת חופש ערטילאית, דרור מכבלי המוסכמות והיבשה, תיאוריה שונה של גאולה ותקווה, ללא יחסים ובלי אהבה, רק יאכטה, מפרשים ואופק של שלווה.
מבוגר ממנה בכמה שנים, היה למשפחתו כמו בעלה לה ולמשפחתה, אבל הוא שננטש, הבין שמשהו היה רע, והחליט להימנע מיחסים בעתיד, אם כי אולי קיווה, כי אחרת מדוע לצוותו, חיפש אישה. ההפלגה הייתה פשוט נפלאה, כל מה שחלמה ויותר, מים כחולים וצלולים מתמזגים לרקיע אינסופי, צליל אדוות הגלים המערסלים אותה לישון מידי לילה, שינה כה מתוקה. שמיים זרועי כוכבים, ושתי נשמות פגועות, צפות לאיטן בזרם האירועים, ללא ניסיון להוביל או לשלוט.
הרבה חודשים היו ביחד, כמעט ואינם מדברים, היא לא זכרה מתי גאו רגשותיה כלפיו, מתי ומדוע הכל החל. אולי מפני שהיה כל כך מתחשב, מעודד אותה בצעדיה הראשונים כאשת צוות, מברך על כל הצלחה בניווט, תומך בניסיונותיה להבין איך פועלים המפרשים, מתי לפרוש יריעה ומתי לקצר. אולי זו הייתה הפעם בה שתתה קצת יותר מהנדרש והוא נשא אותה בזרועותיו לסירה, משכיב אותה לישון ועדיין שומר מרחק. אולי אלו היו המבטים, מבטי גאווה בה כשירדו אל החוף במקום נידח והיא סידרה את הניירת, דבר ששנא כל כך.
הנשיקה הראשונה הייתה יוזמתה שלה, בצהרי יום עצל בים שקט ושליו כמו מראה, היא הביא לה כוס מים קרים לסיפון, ומבלי לחשוב היא נשקה לו לתודה. וגם אז לא השתנה כמעט דבר, עדיין הם נגעו מעט, כאוצרים בליבם כל מגע, כל רשות ונתינה מעצמם, חודשים רבים עברו ויום אחד, לאחר שעגנו במקום חדש, הם ירדו בלאות לחדר השינה הקרוב ונרדמו מחובקים. האינטימיות ביניהם הייתה כה גדולה שלא המשיכו ולא יזמו ולא אהבו את אהבתם במלואה.
רק בברצלונה, ראו יום אחד זוג צעיר מתעלס בשדרה, אווירה רווית תשוקה נוטפת ביניהם ופתאום התעורר בה עצמה צורך גופני עדין וחדש, צורך להרגיש אותו לא רק לידה אלא גם בתוכה, המיזוג המושלם, הגשמת התשוקה. הוא הרגיש שמשהו בה נשתנה, שאל אותה בעיניו אבל לא דיבר, לא בדק איתה. יום אחד נעלם וחזר אחר הצהריים ונראה היה לה שמשא הוסר מכתפיו, מצעדו קליל ובטוח, ברק חדש בעיניו. הם הכינו את ארוחת הערב יחדיו, ארוחה פשוטה, בסיסית, וישבו בערסל על הסיפון, מביטים באורות העיר המרצדים במים.
כף ידו החמה על ביטנה, הייתה כהמשכו של הלילה וקטיפת האוויר, כה טבעית, כה צפויה. רק אז הבינה עד כמה הייתה היא אותה חסרה. באנחה קלה נצמדה אל גופו, מתמכרת להרגשה הישנה חדשה, מרגישה את אדוות רגשותיה מעירים אותה, מנקים את נשמתה. הרימה את ראשה והביטה בו במבט מלוכסן, טובעת בחום והאהבה בעיניו מתרוממת קלות לנשיקה. הוא החל לדבר ולספר, ברכות תיאר את היקיצה שלו, את ההבנות שגיבש ואת עוצמת אהבתו. הוא אמר לה שחי חיים שלמים במרוצת החודשים האחרונים, חיים שבהם ניסה לכפר, לעצמו ולה על עוולות העבר על ההפסד שעבר ויצר. סיפר לה עד כמה הוא מרגיש אותה פועמת בליבו, בגרעין הוויתו, עד כמה הוא אוהב אותה, עד כמה הוא אוהב להיות איתה, עד כמה הוא רוצה להעניק לה מעצמו.
קולו הילך עליה שלווה שזורה בחשק עז להרגיש את עירומו, שדיה כמהו למגע ידיו, ביטנה השתוקקה לבטנו, היא קמה בברכיים רכות, נעמדה בחולשת דעה ומשכה אותו למטה לפינת השינה. הם התעלסו לאיטם, במשך שעות רבות, לומדים איש את גופה של רעותו, מתענגים מקרבה של עור נוגע בעור, של עיניים פקוחות לרווחה, מסתכלות בלתי ממוקדות, היישר לנשמה. זה היה ליל האהבה המושלם, לילה שכמוהו מעולם לא חוותה. שיא של אהבה, אהבה בסתיו החיים, אהבה חורפית ביום הקצר בשנה. "אמרתי לו שיש סיכוי שהטבלית תהרוג אותו" אמר לה הרופא שביקר אותה בסירה "חשבתי ששכנעתי אותו לוותר, את יודעת, הלב.." נענע בראשו, מפוזר ותמה הלך.
היא ידעה את ליבו, חשבה.
זה הסיפור שכתבתי לתחרות "סיפור אהבה חורפי".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
