זהו זה... אהבות

אני להוט ללא אף מסכה מגינה, אני פתוח וחשוף, עומד כולי עירום ועריה.  רגשותיי, כמיהתי מצוירים על גופי בקווים חדים, פניי משקפות את שבליבי, אני מתנסח במילים חותכות, אין ספקות, אין פירושים אחרים.  זה מפחיד אותה, זה מוזר לה, היא נאטמת ובורחת, פריצת הגבולות מאיימת עליה, מסכנת אותה, מסכנה, היא לא יודעת איך לנהוג בי.

הלכה עוד אחת.  אולי בפעם הבאה אשחק את המשחק, אברח במקום לרדוף, ארמוז במקום להצהיר, אדחה על מנת לקרב.. לא.  אני שוב אעשה את אותה טעות, אני שוב אצהיר על כל הכוונות, אני אומר את שאני מרגיש באותה עת, אני אצהיר את כמיהתי, תשוקתי ורצוני, במניפסט של אמת.  אולי שוב פעם אני אדחה, אזרק, שוב לבד.

עד שאולי תהיה אחת, שהפתיחות שלי תדליק אותה, שתצהיר אף היא על כמיהתה במילים ומעשים.  וזה עוד ילהיט אותי, וכך נזין את תשוקתנו, בראי הרגשותינו, לשיא של תאימות, ללא משחקים וללא מסכות, ללא פחדים וללא גבולות.  נכון, קמאי, אמיתי.