זהו זה... אהבות

-          "כן, אבל אני גם מרגיש בצורך אדיר למצוא מישהי אחרת, ואת מסקרנת אותי" כתב לה

-          "אני שונאת בגידות, למרות שפעם הייתי עם שלושה גברים באותו יום בלי שהם ידעו" העיזה וחלקה איתו סוד לא קטן.

-          "את מעניינת אותי, מלאה בניגודים" אמר ולא הוסיף עד כמה היא במחשבותיו כל הזמן.

הם כבר חודשיים מתכתבים, למדו כל כך הרבה פרטים אינטימיים אחת על השני, כאילו הם מכירים משכבר הימים.  מה שהחל בסקס הפך לקשר נפשי וחושני, צורך יום יומי עד שכל יום ללא אימייל היה יום עצוב, הם היו צריכים אחת את השני, ולא ידעו מדוע או עד כמה.  כמו תבלין מעודן לתבשיל מהביל, כך הם היו צריכים אחת את השני אצלם בחיים.  חיבור מופלא צמח לו אט אט, חיבור של נשמות תואמות.

שניהם היססו ולא ידעו איך להמשיך, היא כל כך צעירה ממנו, פחדה להיקשר והוא הנשוי שתמיד הלך בשקיקה אחרי ליבו, הרגיש הפעם צורך להאט, כאילו חש בסכנה מתקרבת ובאה. אורנה אמרה לו שהיא לומדת במכללה ולא בבית-ספר, ויותר מאוחר אמרה לו את שם המכללה.  הוא ידע שבתת הכרתה היא רומזת לו רמז שהיא רוצה אותו כל כך, והרצון העז לפגוש אותה התגבר על חששותיו.

הרעיון שלו היה לחכות בחוץ ביום רביעי, אותו יום בשבוע בו היא מגיעה ללימודים, ולנסות לנחש מי היא.  היה בטוח שיצליח לזהות אותה, שאיזה חוש ילחש לו ויגלה לו את האישה, זו שהפכה לחלק מנשמתו, ידע שיזהה אותה.  הוא לא יכול היה להתאפק וסיפר לה על הרעיון, מששמעה, אמרה לו שגם היא תנסה לנחש מי הוא, היא לא ידעה את שמו, כינוייו באתר היה "צייד בנשמתו".

הם נתנו אחד לשנייה מעט מדי פרטים, או שהחששות הגואים שיבשו את ראייתם ולמרבה העצב הם טעו בניחושים, וחשבו שראו.. וטעו באחר.  הוא ראה מלאך חבלה והיא נבהלה משד, וכך הם פספסו איש את נערת חלומותיו ונערה את בחיר לבבה, ואת עולם הבלוגים נטשו בבהלה.

            חלק 2

כמה שנים לאחר מכן, היא כבר נשואה.. נוסעת יום יום לעבודה בחברה מפורסמת ומצליחה, יום חורף אחד, החליקה בצומת והפילה רוכב אופנוע שעמד לידה.  בבהלה יצאה מהמכונית להושיט עזרה ויותר משהיא הרגיעה, הוא הרגיע אותה, עיניים ירוקות מבודחות הסתכלו בה:

-          "לא נורא" אמר לה "אין שום נזק, לא לאופנוע ולא לי, תשכחי מזה, אין בעיה"

-          "לפחות קח את פרטי הביטוח שלי" בקשה "למקרה שתרגיש לא טוב מאוחר יותר"

הוא סירב בכל תוקף אבל לקח את כרטיס הביקור שלה שהושיטה אליו בעקשנות, הרגיש שזו לא אישה שמתווכחים איתה , תחב אותו לכיסו והמשיך בנסיעתו.  היא הייתה אחראית ורשמה את פרטי האירוע.  במשך היום לא יכלה להסיח את דעתה ממראה עיניו היפות, שנדמה ונגעו בנשמתה, היא חשבה איך ליצור איתו קשר, לברר על שלומו, ולוודא שהכל בסדר איתו. וכך עברו כמה ימים, כאשר למרבה הפלא היא ממשיכה וחושבת עליו, מסוקרנת לדעת מי הוא ומה מעשיו. 

ביום חמישי אחר הצהריים, בעוד היא מנקה את שולחנה משארית המטלות המציקות של השבוע, צלצל הטלפון שלה.  בחוסר סבלנות ענתה, בטוחה שזה בעלה לתאום פגישתם בערב או תכנון היציאה בסוף השבוע.  קול גבר נעים אמר לה שהיו סיבוכים בעקבות התאונה.  לשנייה לא הבינה על מה הוא מדבר, ופתאום נזכרה בקולו ובבהלה שאלה מה קרה, איך הוא מרגיש, מה שלומו ולמה לא התקשר עד עכשיו.. קול צחוק עמוק ונעים באוזניה והא אמר לה שהתלוצץ, הבעיה היחידה שנותרה לו מהתאונה, שהוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה.

היא הסמיקה, והרגישה את הסומק יורד מצווארה אל בין שדיה, זוקר את פטמותיה.  כולה נבוכה, בקושי הצליחה לשמור על חלקה בשיחה, כמעט ולא זוכרת את הנאמר אבל אוהבת את קולו, הרגישה שהוא ממלא אותה.  לאחר זמן מה ניתק, ופתאום נזכרה ששכחה לשאול לפרטיו.  תפסה את ארנקה, הפכה אותו על השולחן ומצאה את הפתק עם מספר האופנוע שלו, בהחלטיות הרימה טלפון למישהו שהכירה שידעה שיש לו קשרים וביקשה להשיג את השם והכתובת, אמרה שזה חשוב ודחוף.

כל אותה שבת חשבה, קצת נרגעה, לא מבינה את הצורך העז שהרגישה לשמוע שוב את קולו, כאילו כישף אותה.  ביום ראשון, צלצל אליה איש הקשר שלה ונתן לה את הפרטים,  ומיד היא חייגה לברר את מספר הטלפון שלו.  המספר בידה היא היססה, אבל החליטה וחייגה מהר לפני שתתחרט.  משענה, אמרה לו שיש בעיה אחרת שנבעה מאותה תאונה, בלב הולם הקשיבה לו שואל לשלומה ואמרה שגם היא חושבת עליו לא מעט לאחרונה.  שיחות נוספות בימים הבאים חיזקו את הקשר בינם, ושניהם הרגישו צורך עז להיפגש פנים מול פנים, אבל לא בבית קפה, הם רצו שהפגישה תהיה במקום רומנטי ויפה.

המשך