זהו זה... אהבות

יעל, השם הזה חוזר ונשנה בחיי, כמגדלור של תקופות חיים שונות, וכל פעם בא איתו טעם של חדש, מסתורי ומרגש.  לכאורה שם של ילדה נערה, שם של אישה אבל אצלי הוא טומן בחובו הרבה יותר, פרקים שלמים של חיי יכולים להיות מסוכמים בשם ובזיכרונות שעולים בי לצלילו.

החברה הראשונה שלי, בכיתה ה' הייתה יעל.  יעל שגרה במושב רחוק בצפון, יעל שפגשתי במפגשי המפלגה בה היו חברים הורינו, יעל שהזיתי עליה עוד בטרם התחוור לי מה בדיוק אני רוצה ממנה או מה דוחף אותי להשתוקק לחברתה בכזו עוצמה. 

בצבא יעל הייתה זו שהראתה לי שאפשר לאהוב ביותר מאשר תנוחה אחת, יש מין אוראלי, ושנשים יכולות להיות יוזמות ואסרטיביות מבלי לאבד שמץ מנשיותן או כוח המשיכה המופלא שבו לכדו אותי שוב ושוב.

ועכשיו זו.  כבר כשהתקרבה לג'אקוזי התרחבו נחיריי בציפייה, ליבי הלם בחשק ואפילו לא הרגשתי את החזה המתנפח בשאיפה של הפתעה.  לכאורה אישה, לא נמוכה, שיער שחור עד כתפיה, עיניים אלכסוניות  וכמובן שדיים של אימא, שדיים שהניקו, עטויות בקיני והן, משקלן מושך אותן מעט מטה, מעבר לרצועה הכרוכה סביב גו חזק, שדיים שנעו בתנועות המיוחדות שפשוט הפנטו אותי, שדיים מושלמות.

בהיתי בה כשהחליקה בשלווה, רגל ארוכה אחר רגל ארוכה אל תוך המים החמים, גופה נעלם מתחת לקצף אבל אני כבר מכור.  הזרמים המעסים את גופי כבר אינם מורגשים ואני גונב מבט, רואה אותה שמה את הכובע ומחליט שבמקום להציץ, אני חייב לדבר איתה, ומיד, בטרם יבש הדיו על ההחלטה ואני שואל אותה:

-          קודם ג'אקוזי ואחר כך לשחות?

-          לא, כבר שחיתי, אמרה ואני ידעתי שאנחנו נדבר, קפץ לו זיק..

-          ראיתי אותך שמה את הכובע וחשבתי שרק עכשיו הגעת.

-          הם עושים לי בעיות אם אני לא חובשת את הכובע בג'קוזי

השיחה הלכה וקלחה ואני רואה אותה כל כך צעירה וחושש שמה אינה נשואה, אבל עד מהרה אנחנו בסיפורי ילדים, ולידה.  עכשיו אני מרגיש בטוח, הבהרנו איש לרעותו שאנחנו נשואים, עם ילדים, ולכן השיחה ממוסגרת ומשועבדת לתנאים המוקדמים.

היה ממש נחמד.  עד מהרה היא מצאה תירוץ לשחרר את שפעת שערה ואני הקפדתי לציין שהיא אינה נראית כמי שרק ילדה לפני חצי שנה.  בפירוש היה משהו גופני בינינו, משיכה מתובלת בסכנה, מהולה במילים שלא נאמרו ובמחשבות שונות ומשונות.  הרגשתי שאם זה ימשך, אותו זיק מתוק יאבד ממשיכתו ונפרדתי ממנה בדרכי לסאונה, היא הלכה להתקלח ואני, מחלון הסאונה עקבתי אחרי גופה היפה, ירכיים של אישה, ישבן מעוגל ובולט מעט, ממש במידה הנכונה, תמירה, נעה בהרמוניה של איברים וזרימה, יופי של נסיכה.

הרגע שבו אמרה לי את שמה היה ציון דרך נוסף, "יעל" אמרה והיא אצלי כבר מלכה.  אולי של היום בלבד, אולי של עוד שבוע או עוד שנה, עוד אראה את פניה נישאות לנשיקה, מתהדקות בגמירה, מביעות אהבה.  אולי אהבה של דקה, אולי רגשות של חוה, עוד אראה אותה...