זהו זה... אהבות

כתם שחור קטן מתחת לעינה, מדגיש את האקזוטיות של עיניה הכהות, כך עברה לידי יעל, יעל הישנה, יעל החדשה, יעל כיעלות העבר אך זו, עם הבטחה לעתיד. 

-          לא הייתי בטוחה שזה אתה, אז בג'קוזי הייתי ללא עדשות, כמעט עיוורת

-          זה אני, ממש אני, מה שלומך?

המבט היה העיקר, טבעתי בעיניה ללא בושה, מפקיר את עצמי, מודה ומתוודה, והכל בשתיקה, פיתויי של התחלה.  היא עולה למסלול שלידי, מביטה בי מזווית עינה ונערכת להליכה.  התפתחה לה שיחה של חולין על עדשות לשחייה,           ואני מדבר, מתעניין, מנדב פרט קטן לספק סקרנות תהומית, סקרנות של אישה בפני אדם לא מוכר, מעוניין אך ללא כיוון או מטרה. 

כך היא חשבה, אבל אני אותה שמתי לי למטרה וכמו הנמר, המשחר לטרף בסבלנות אין קץ, גם אני עוד קודם עזבתי אותה ללא הסבר, בקשה לפגישה או איזו שהיא הצהרה לבד מזו המהללת את יופייה.

הכתם השחור והחבורה הקטנה בבסיס האף היו עדות לאף שבור במשחק הכדורסל בו השתתפה.  כולה כל כך פיזית, גשמית גופנית.  אימא חדשה לילד שני, ואני זיכרון מראה שדיה המוגשים בג'קוזי מעבר לחוט הביקיני התומך ספק אפוף באותן שדיים צרים, כולאים אותי בצורה שהולמת לי ישירות בסרעפת, נוטלים את נשימתי.

אף שבור במשחק כדורסל, כך שלא הגיעה לכיתת ההתעמלות, זו שאני החלטתי לנסות ולראות ואשר לאכזבתי, היא לא הייתה בה בשבועיים האחרונים.  סיימתי את התרגול, אמרתי לה שאני הולך לשחות ועזבתי, ואני יודע עד כמה היא כמהה למילים שיציירו לה משיכה, שירעידו לה את הלב בחיכיון של פרפר, נראה אך כל כך לא מורגש.  מסעיר אך לא מסוכן..

חשתי אצלה רעב, לא לזיון או סטוץ מהיר מהצד, לא לאהבה עד או משיכת מה.  הרגשתי חוסר עמוק בליטוף, כף יד חמה על כתף מרטיטה בבכי כבוש שאין יודעת מה ולמה.  צורך עז בחמימות של קירבה, בסיפוק של תשומת לב של זר, בהקשבה, ובשמיעה של המיות לב חבויות.  ראיתי בעיניה את הרעב, וחשבתי לי, "עכשיו עוד מסוכן, עוד מעט.. עוד מעט יקירה".

קיוויתי לעוד פגישה אקראית לפני שעזבתי את המקום, אך לשווא, לא ראיתי אותה אבל אני בטוח, בפעם הבאה אתחיל למשוך את החכה, אזמין אותה לקפה, ואתחיל במשחק.

May the best one win