החומות מאחורי החוף מסגרו את שפע העור החשוף שעליו. לא ידעתי על מה להסתכל קודם, על פאלמה דה מיורקה או על שפע הנשים בגילים שונים, בממדים שונים ובצבעים שונים שגדשו את החוף. שדיים חשופים מכל הגדלים והצורות, ישבנים הדוקים (כמה יותר וכמה פחות, כמה הרבה פחות.. אבל יפים בזכות עצמם) כזה שפע שפשוט נאלמתי וקפאתי על מקומי.
לאחר שחזרתי לעצמי, לקחתי כוס בירה בדוכן הסמוך לחוף וניסיתי לגבש תוכנית שתביא אותי אל בין זוג רגליים נשיות בפרק הזמן הקצר ביותר. קשה, קשה היה לחשוב כשאדי ארוטיקה וחושניות עולים מהבילים מהחוף, מטשטשים אותי מקשים עלי כל חשיבה הגיונית, מה בעצם אני מבלבל את המוח, מקשים עלי כל חשיבה, לבד מאותו לחץ פועם בחלציי.
היא שכבה על הגב לא רחוק ממני, הרי ידעתם שתהיה מישהי בסיפור, אבל אני מקדים את המאוחר ולמעשה, עכשיו במבט מפוקח לאחור, אני יודע שמה שרציתי אז, מבלי לחשוב כמובן, פשוט רציתי בכל נימי נפשי, פשוט נדרשתי לו בכל מאודי, מה שהשתוקקתי אליו היה זיון מרוכסן. לכל אלו שאינם מכירים את המושג או את מי שתבעה אותו – אריקה יונג, הרי אני מצטט את שכתבה (כתבה וחשבה אך לא עשתה...)
"..זיון מרוכסן הוא יותר מזיון.. מכיוון שכאשר נפגשתם נפלו הרוכסנים מאליהם כעלי כותרת של שושנה; הלבנים התעופפו ונשרו בנשיפה אחת כמו מוך של שן הארי; לשונות נכרכו זו בזו והפכו לנוזלים; הנשמה כולה שטפה החוצה דרך לשונך אל תוך פיו של אהובך.
תנאי הכרחי לזיון המרוכסן האמיתי, הסופי, המעולה ביותר, היה שלא תכירי היטב את הגבר.. תנאי נוסף לזיון המרוכסן היה אפוא הקיצור. האלמוניות שיפרה את איכותו."
וכך היה, הורדתי חולצה תחת השמש הספרדית הקופחת, נשכבתי ליד אותה צרפתייה קטנה, גם בגודל גם בגיל (גם אני הייתי אז יותר צעיר), והבטתי בעיניה במבט שאמר לה הכל, מבט שאמר לה שללא כל סיבה והיגיון, ללא כל ספק, אני כבר בין רגליה, נעוץ בה עד הרחם, וכל מה שקורה סביב זו פשוט הסחת הדעת, ובזבוז זמן זיון איכותי.
היא שלחה יד וגלגלה את בגד הים השלם שלה כלפי מעלה כך שיכסה את שדיה העגולים עם פטמות וורודות מודגשות בקצה סמוק בארגמן. נתנה לי יד והלכנו למלון שלי, לא דיברנו, גם לא חייכנו, רק שלווה כמעט כמו של אחרי הזיון, כי המבט כבר עשה הכל. נכנסו לחדר והבגדים נמסו ונעלמו (לא שהיו כל כך הרבה) והנשיקה הייתה עוד יותר טובה משקיוויתי, והזיעה הקלה על גופה, הייתה מתוקה ולא מלוחה ואנחנו נמסנו איש אל רעותו והפכנו לשלולית של תאווה עוד בדרך למיטה שאליה הגענו רק לנוח אחרי הזיון המרוכסן.
הפעם השנייה הייתה יותר רגועה, אהבתי את האנחות שלה, בתדר כל כך נמוך שהרגשתי אותו יותר מששמעתי, היא ישבה על חזי והחליקה לאט למטה, מותירה שביל של ריחות מוכרים חדשים, סימני דרך של תשוקה מתעצמת וכובשת עד אשר ננעצתי בה כולי, ואז היא קפאה, גלים גלים הרגשתי שם למטה, אני לא יודע אם היא עשתה זאת או שמשהו קרה שם אצלי.
וגמרנו, והיא קמה והלכה.. פתק על השידה שגם אותו איבדתי למחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
