זהו זה... אהבות

הקשבתי למוסיקה וכתבתי קטע קצר וכפי שקורה לי הרבה, חשבתי שזה יהיה יותר טוב כשיר.  עכשיו, נעימה אחרת מלחכת לי את האוזניים בחושניות מדהימה, כולי נמס מאהבה, ואני מעבד את שכתבתי לשיר, כך:

המוסיקה, שירה רועמת, בוערת

ג'אז לטיני קוצב לב, דם זורם, 

סקסופון מתבכיין בהנאת חושים,

גיטרה פורטת על נשמה קשובה,

מעסה, מפרקת עצבים דרוכים. 

אוח, כמה בא לי לרקוד,

בא לי לכתוב, בא לי לאהוב,

להתעלס עם המוסיקה,

לחבק אישה יפה קרירה,

שגם אותה המוסיקה ממיסה.

רוחי מתעלה, נכבשת, יוצרת,

אצבעות מפזזות על המקלדת

בקצב פאקיטו דאריברה מהיר

במוסיקה הזו שוכן לבטח אלוהים,

כן כן, זה יציר האומן המזהיר.

הקלרינט עכשיו חוגג, צוהל מזמר

מתפתל סביב הנושא כפייטן משורר,

ועוד בטרם מסיים עונה לו הפסנתר.

לדו שיח המרתק מצטרפים שאר הכלים

חוזרים ומספרים את סיפור המקצבים.

עורי סומר, העונג כה מתוק בפי

והמוסיקה נמוגה לסיום שקט

מגוון עשיר כל כך של טעמים

אני כמעט מעולף, סוגר את הנגן,

צריך שנייה לחזור ולנשום באופן סדיר.

אני נאנח מעומק הלב, איזה אושר, איזה עושר, כמה בר מזל אני, החיים כל כך מתוקים, אני מאוהב, רך וקשוב גם לה, גם לה וגם לאותה מוזיקה אלוהית נפלאה.