זהו זה... אהבות

זונה של מילים, כתבה ErGa, כתיבה מדהימה ואני חושב לי לתומי,

זונה של מילים, לא אני.  אני מרגיש כמו קוסם או מפעיל מריונטות, שמושך בחוטים, והבובות נעות, מתקרבות, מתרחקות ועושות פעלולים.  אני מושך קצה של חוט מיוחד והנה לא רק הן זזות אלא גם מרגישות את שאני, האמן המושך בחוטים, חפץ שתרגשנה והן כסומות מצייתות, קסומות לכוחות שאני, בנחישות מעודנת מפעיל.

לא כך תמיד, בזמנים אחרים אני מרגיש כמו צייר שעושה לעצמי, ומצייר לי אירועים, מעשים ורגשות שחוותי, גם כאלו שמרגישים אחרים.  איך בקלות כה גדולה אפשר לצייר במילים אפילו תנועות כמו תנודות העכוז המעכס לפניי, מעלה ומוריד בעדינות את הבד הקליל העוטר אותו, מדגיש מותן אחת ומיד את רעותה שממול, עיכוס של אישה דשנה שמעכסת בשדרה ובעקבותיה כמה גברים המומים.  תנועות שמעט ומזכירות את העיכוס של סוסה מיוחמת  המצפה למה שאותה יפלח כאשר יעלה עליה רמך מרוגש.

או ציור החום בלב למראה של אהובה מסופקת, עפעפיים כבדים מעט, מצח חלק ושלווה של אהבה בטרם הפכה לטירוף או ליצירה.  לצייר במילים את ההעפלה לשיא שממנו ניפול, בוודאות כה איומה, מה שלא גורע מציור ההתרגשות, החיכיון וכמובן רגע השיא הבלתי נמנע. 

כל כך קל לצייר במילים, רק שלא יגמרו הנושאים, ותשאלי, כן את ErGa, תשאלי מה אהבתי יותר, לצייר או למשוך בחוטים ואומר לך שאינני יודע וכאן קבור הקסם, שלעולם הם שלובים וכל ציור גם משפיע במכוון או שלא, כך על הסובבים אותי ואני מקווה גם על קהל הקוראים. (או בעצם הקוראות, במיוחד אלו הקורעות אותי כספר הפתוח..)

היה כף לכתוב...