פגישה עסקית די חשובה, המציקן מזמזם בכיסי, הבת שלי, התנצלתי ויצאתי לברר מה קרה. בוכה לי בטלפון שהיא לא מרגישה טוב, הגרון כואב ואפילו, לחשה לי בדרמטיות, קיבלה מחזור. הסכמתי שתלך הביתה וחשבתי שבזה פתרתי את הבעיה אך אז התבשרתי שלא נותנים לה לצאת, ללא לווי מבוגר. עכשיו, הילדה כבר בת 14, מזה השטויות האלו תהיתי וצלצלתי למזכירות.
- כן אדוני, אמרה המזכירה, אסור.
- מה זאת אומרת?
- זה בניגוד לחוק לתת לילדים לצאת ללא לווי מבוגר.
- את טועה, אין חוק במדינת ישראל שאומר שילדה בגיל 14 לא יכולה לצאת משטח בית הספר ללא לוויי.. הרמתי את קולי
- אני מעבירה אותך לסגנית, התרגזה המזכירה.
- שלום אדוני, במה אני יכולה לעזור לך?
- הבת שלי לא מרגישה טוב ואני מבקש לתת לה לצאת הביתה
- אני מצטערת אדוני אבל זה נוגד את תקנות חוזר מנכ"ל, הסבירה לי הסגנית.
- אהה, אם זו רק תקנה, אז הזכות שלי כאב יותר חזקה, אני מבקש מיד לתת לילדה לצאת הביתה, אמרתי בקול עוד יותר רם משהתכוונתי.
- אני מעבירה אותך למנהלת, התעצבנה גם הסגנית.
ושוב דיבורים וריטואל הסברים מתסכל עד שהמנהלת בררה ואמרה לי שזה פשוט עניין של ביטוח והחלטנו ביחד על מוצא מהסבך – מונית (עם נהג מבוגר) שתיקח את בתי הביתה, מרחק של חמש דקות הליכה..
ידעתי שאין לבתי כסף לשלם עבור המונית כך שארגנתי מונית, שילמתי בכרטיס אשראי וצלצלתי להודיע לבת הדוויה שהכל בסדר, אבא דאג לכל. "לא חשוב אבא" אמרה הלילית "כבר לא משנה, אני אשאר עוד שעה עד סוף היום"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
