זהו זה... אהבות

לכמה זה מזל רע, לכמה זה מזל טוב ולכמה זה מזל רע מאוד.  13 אזרחים ערביים נהרגו במהומות אוקטובר ועתה הם זועקים חמס.  אי שוויון, אפליה ועוד מילים יפות בפיהם, הם אוחזים בכלי הנשק של הדמוקרטיה, בג"צ, עיתונות וגורמים בינ"ל ורק דבר אחד הם שוכחים.

ההפגנות האלו סיכנו לא רק את חיי השוטרים, אזרחים יהודים ברמלה, לוד ויפו למשל, תעבורה בצירי תעבורה אסטרטגיים, ויותר מכל את שלטון הדמוקרטיה שבשרותיה הם משתמשים ביד כה מוכשרת כאשר זה תואם את מטרתם.  

אני לא חושב שאנחנו צריכים לצפות לנאמנות מערביי ישראל ואני לא מצפה מהם לשיר את התקווה בחגי הלאום.  אבל אלו היו הפגנות אלימות בנקודת זמן של חולשה.  בתחילת האנטיפדה הם יצאו להפגין תמיכה באויבי ישראל, ואנחנו הפרנואידים (בזכות, לא מתוך אהבה) חששנו מהתלקחות שתיצור מערכה כפולה.

אני חושב שהתגובה הייתה שקולה, אני מקווה שלא נזדקק לתגובה כזו שנית ורק לשם איזון אומר שלו היו המפגינים מהימין הופכים לאלימים, הייתי תומך בתגובה דומה כלפיהם, ללא שום איפה ואיפה, עד ל-13 או עד שתושלם המשימה.