זהו זה... אהבות

הוא נושא אליי עיניים מתריסות ואומר שוב את מה שהוא רוצה לעשות.  ואצלי המוח נכנס להילוך גבוה, אמנם זה משהו שונה אך זה תואם בעיקרון את מה שסוכם, והאם כדאי לי להרוויח בקרב ולהפסיד במערכה.  אני מביט בו, בבני, נער צעיר, כל כך חכם ויפה (כמעט 13) אני כל כך גאה בו, כל כך אוהב אותו ובפרצוף מלא סבל (מעושה) אני נכנע.  בקושי רב, אני משתכנע ומאשר לו לזרום עם מה שהוא משתוקק לעשות.  אני יודע שנהגתי נכון כאשר חצי שעה אחרי זה הוא עובר לידי וסתם כך מחבק אותי.

ושנה טובה לך, טרחת וקראת אותי עד כאן, יחד חלקנו זמן (של איכות, אני מקווה) חשפתי פיסות מליבי, דמיוני ונשמתי ונהניתי, תודה.  מי ייתן והשנה הבאה תהיה רצופה פלאות, בחיים האישיים שלנו ובמיוחד במדינה המופרעת שהיא הסכום של כולנו.