מה שהיה
חצאית קצרה וחולצה לבנה, שיער אדמוני אסוף בזנבון מקפץ, פנים בהירות ומנומשות, חיוך מתפרץ וחוטיני. אבל על החוטיני למדתי מאוחר יותר, בתחילה שבו את ליבי עיניה, ששילבו ממזרות של מלצרית מנוסה עם תום אירי מדליק, אוח הן היו כל כך ירוקות, כל כך פוריות עם הנמשים המתכנסים סביב כמו עדר של כבשים, יורדים במדרון צווארה למחשוף וחזה חמוד ושפיצי שרק בתנועות מסוימות חשף את הכיוון הכללי של הנמשים. קיבלתי אותה לעבודה ונהניתי לראות אותה רצה אנה ואנה עושה במלאכתה, לא יותר מזה, שכן תמיד אמרנו שיש לשמור על ריחוק מהעובדים.
הסיפור
זה נמשך כמעט שלושה שבועות, עד שיום אחד כאשר הייתי במחסן, בודק את המלאי, היא הגיעה גם ברגע שקט להביא משהו לסו שף, אני כבר לא זוכר מה. מה שאני כן זוכר הוא החוטיני שנחשף משהושיטה ידיה למעלה, להוריד את מה שלא היה, ואכן, מאוחר יותר היא אמרה לי שהחוטיני והמשימה שהייתה, היו אך ורק עבורי. צעד אחד לעברה, רכנתי אליה נושף ברכות את נשמתי, מהביל בין ירכיה, שנרעדו מעט, הסתובבתי וחזרתי למה שעשיתי.
מה שהיה
בשנייה אחת נולד לו המתח בינינו, מתח מיני מרגש, עכשיו כל מעבר טעון, כל נגיעה מלאה ניואנסים ומשמעויות נסתרות, עכשיו היא כבר פחות קופצנית, הולכת כמסוממת מתאווה ואני מרגיש את הריח שלה כמו כלב מיוחם. נחיריי רועדים כל שהיא בסביבה, אני שואף עמוקות ורואה אותה מרגישה אותי ונעצרת, מחכה כמו חיה נקבה, מחכה עד שיגיע הזכר, כל שסביבה מחוץ לתודעה.
הסיפור
שוב פעם במחסן בזמן חלש ושליו שם למעלה במסעדה, אני לא עושה דבר, מחכה לה שתרד, כן, בטוח שהיא תרד, היא הרגישה שירדתי, אפילו לא הייתה צריכה לראות אותי, התחושות בינינו כבר עברו למישור מטאפיסי, משודרות בגלים של תאווה טהורה על חושית. היא הגיעה, ללא מחשבות, ללא חפזון משכתי אותה אלי, סובבתי אותה והיא רכנה על שני הארגזים שעמדו שם, הרמתי את החצאית והובלתי את תחתוני החוטיני לקרסוליים המחכים. היא לחצה את ישבנה אלי כמו סוסה אצילה עד שמילאתי אותה.
מה שהיה
ערב אחד הרגשתי ששנינו הבשלנו ולקחתי אותה לביתה בתום המשמרת ולקחתי אותה למיטה ולקחתי אותה. ושכבנו על הגב בוהים בתקרה ושיערה הג'ינג'י עוטר את זרועי וראשה בבית השחי שלי מתכרבל ואני סופר נמשים על גוף שבע, רגוע לזמן הספירה ומגורה עם סיומה להתחלה חדשה.
וזה מעין סיפור מוקדש לחצאית ולחולצה הלבנה שעוררו בי את הזיכרון של האירית היפה שבסוף גם תפסתי אותה גונבת ופיטרתי אותה בשנייה.
אני מתכבד להחליק לתותי את השרביט,
וזהו לא סתם שרביט, זה שרביטו של מלך האופל...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
