זהו זה... אהבות

היום לקחתי בספריית הווידיאו את אחד הסרטים האהובים עלי ביותר Buena Vista Social Club.  ראיתי שוב את האומנים הקובנים הזקנים, בעיבוד מדהים של ריי קודאר מנגנים את המוסיקה הקובנית, מקצבים לטיניים עם הרבה ג'אז. 

מילים נפלאות על אהבה בוערת, פרחים לאהובה שליבה נתון לאחר, אהבה לחבל ארץ, וכמה קשים החיים תחת השמיים הבהירים.  באחד השירים הייתה שורה שהתרגום שלה מספרדית לעברית מאוד מצא חן בעיני.

            "כאשר האישה מתכופפת, רוחה נפתחת"

בעיני רוחי ראיתי אישה קובנית דשנה מתכופפת וחצאית צבעונית רחבה מונפת וחושפת זוג עגבות עסיסיות, חומות, בוהקות ומזמינות להשקיע בהן שרביט (לא מהסוג שמסתובב כאן בישרא) לאחוז במותניים בחוזקה ולנסות בעונג להפריח את רוחה...

חשבתי לי כמה עוד משמעויות גלומות במשפט כזה קצר, משמעות הפשט מהמילים כפי שהן כתובות, ומשמעות הדרש.. החופש שנובע מדיכוי, או אולי הדיכוי, כגרעין ממנו תנבוט החירות האמיתית.  (ErGa כתבה כבר שמתוך כאב נוצרת תלישות מהמציאות ותחושת ריחוף חוץ גופית, חופש של סאבית).