זהו זה... אהבות

התרגשתי מהתגובות שקיבלתי לפוסט הקודם, כתבתי מהלב וקיבלתי תגובות מהלב, היה ממש מחמם.  ונחזור למסיבת הבר מצווה, זו הייתה יוצאת מגדר הרגיל.  חצי מהערב אמרתי שלום לאנשים שהגיעו, אחר כך היו הברכות ומצגת קצרה מהחייו של הבחור הצעיר שעשה את שנותיו הראשונות במקומות אקזוטיים מאוד ברחבי העולם.  לאחר מכן הקדשתי את שארית הערב שיחות וסיימתי בפרידות. 

האוכל היה מצוין, אני יודע כי הייתי בטעימות שבועיים קודם לכן, באירוע עצמו לא היה לי זמן לאכול.  אבל כל כך נהניתי לפגוש את המשפחה ואת החברים.  אני לא יודע איך זה יצא אבל המשפחה האישית שלי יושבת בכמה צמתים וקשורה בעבותות חזקים לכל פלגי המשפחה המורחבת, כולל ענפים שמסוכסכים הרבה שנים.  שני סכסוכים כאלה צעדו אתמול את הצעד הראשון לפיוס, הם הגיעו אלינו ונפגשו ללחיצת יד דרמתית בנוכחותי.

הדודה שלא ראתה את הגיסה כעשר שנים, מחלה על כבודה והגיעה וכך גם הגיסה.  אין איש עלי אדמות שיודע את מקור הסכסוך עתיק היומין אבל הוא לובה והצמיח סיפורים וטענות שהיו כנראה חלק מהקשר לרצח ראש הממשלה... באוסטריה לפני מלחמת העולם הראשונה.

האחות שלא מדברת עם אחיה כבר שנתיים על רקע סכסוך ירושה וטיפול ביתומה (קטנה אך משופעת בנכסים) גם אותה הצלחתי לשכנע להגיע למסיבה כאשר הבטחתי לה נתיב חילוץ במידה והפגישה תהיה טעונה מדי לטעמה, הבטחתי לקחת אותה אלי הביתה אפילו אם זה יהיה באמצע המסיבה.

וכך כולם נפגשו ואני הערצתי את הבן ששמע כבר מליון פעמים את המשפטים "איך גדלת?" "מה מאכילים אותך" "אני לא מאמין/ה שאתה רק בן שלוש עשרי" "מה מזג האוויר שם למעלה?" ועוד שאר הברקות וחידודים מהם מקוריים פחות ומהם מקוריים עוד הרבה פחות.  גם לי לא נמאס לשמוע את משפט המפתח שמודיע לי שבני כבר גבוה ממני, כאילו שאני לא שם לב לעובדה שבשנה האחרונה אני מדבר לגרונו, מה הם חושבים, שאני עיוור..

אבל הכל ברוח טובה וללא בעיה והמוסיקה הייתה מצוינת אולי הודות לעובדה שהפעם ה- dj הפנים את העובדה שאם אני מביא לו דיסקים אני גם מעוניין לשמוע ולהשמיע אותם שלא כמו באירוע הקודם שלנו.  המוסיקה הייתה נפלאה, הרבה ג'אז לטיני (לכל אוהבי הג'אנר אשמח לתת המלצות) ואפילו רקדתי קצת ואחרים רקדו יותר, אחרים הכוונה לאלו שלא דיברו איתי.

והנאומים, בסוף שילבתי קטע אחד קטן ממה שכתבתי בפוסט הקודם, ברכה קצת מבודחת וקצת רגשנית כיאות וכיאה למעמד.  הרגשתי טוב בזה שגמרת לקרוא את מה שכתבתי מבלי להיתקע מסיבות רגשיות, וכמה מטפחות בקהל שמצאו להן שימוש, הבהירו לי שהצלחתי להעביר את שאני מרגיש.  הנאום של בני היה מאוד מקורי, הוא לא הודה לנו שהבאנו עד הלום אלה שטח את השקפתו על השלבים השונים שעבר עד כה בהתבגרותו.  אין ספק שירשתי ממנו כשרון לא מבוטל (חשבתי בצניעות אופיינית).

אפילו אחותו כתבה ברכה שלא כללה אף אחת מאלפי הקללות שהיא מכירה (זו גדלה בים ולמרות שהיא גדולה ממנו רק בשנה, היא מקללת כיורד ים עתיק יומין עם פה מלוכלך במיוחד).  בקיצור היה ערב מאוד מיוחד, כך אני הרגשתי וכך גם התרשמו האורחים.

בסוף הערב כששלפתי את חבילת המזומנים ופנקסי הצ'קים הודיעו לי בעלי האתר שהם לא סוגרים עניינים ביום האירוע, יש זמן אפשר לסגור גם בשבוע הבא.  הם הטעינו אותנו בכמויות מזון לגדוד ושילחו אותנו המומים לדרכנו.  היום אירחנו שלוש משפחות שונות, בבוקר בצהריים ובערב ולא הצלחנו לחסל אפילו חצי מהשפע... 

מושלמים החיים.  ותודה לקהל המאזינים לפוסט הכי משעמם שהוצאתי עד היום.