זהו זה... אהבות

כרגע אני פסימי מאוד, גם בפאן הפוליטי שלנו כאן בארץ וגם בפאן העסקי, אצלי בעבודה.  זו תקופה שמחכים שמשהו יקרה, מהלך מדיני עם קצת דמיון ופתח לתקווה, הצלחה בגיוס הכספים להמשך המחקר ופיתוח התרופה. 

אני מרגיש ציני, למוד אכזבות, עצוב ופסימי.  ואז בא לי רגע כמו ביום שישי, לקחתי אופנוע מטורף לנסיעת מבחן, דהרתי בכבישי הארץ כמעט שעתיים והייתי פשוט, מאושר.  חשבתי לי שביקום ישנו גם האני הפרטי, בריא ומאושר לעיתים עם סיבה קטנה מאוד או אף ללא סיבה.

לחיים...