זהו זה... אהבות

זה שהיא הציעה לו לבוא ולהפליג עימה את הקטע הקשה שבין קולומביה וונצואלה לא אמר שהיא אוהבת אותו, למעשה היא סתם ניצלה אותו שכן לא ידעה להפליג מי יודע מה.  אבל הוא חלם חלומות רומנטיים, וחשב על הילדים שיגדלו בבית רעפים אדום בפרובנס או באותו מקום שכוח אל בצרפת ממנו בו הגיח לאוויר העולם.

זה היה אחרי שנשרפה הסירה של הנערים הצעירים מניו-יורק שגם היו רומנטיים והפליגו בים הקריבי בסירה כל כך קטנה שהיו צריכים לעשות תורות מי ישן על הסיפון ומי בתא הקטן שחלקו.  הם גם חיו עם רעיונות רומנטיים אם כי מסוג אחר, היה בהם רצון לחכות את הוריהם הביטניקים של שנות השישים והם חשבו שאם ילבשו בגדים ססגוניים, יזדיינו עם כל מה שזז סביבם ויעשו הרבה סמים, תידבק גם בם אותה הילה.

הם היו מסטולים כשהסגריה הבוערת הדליקה סמרטוט משומן ובקושי הצליחו לצאת מהסירה לפני שזו נדלקה ובערה כולה, ליד הצרפתי הרומנטיקן לפני שזה עזב את קולומביה, ממש מולי ודווקא ביום ההולדת שלי, איזו חוויה מדכאת.  בקושי הצלחנו לכבות את האש והילדים חזרו לבית הספר למשפטים והפכו לעוד עורכי דין מכופתרים שעשקו עניים וזיינו אלמנות.

אולי בגלל זה הצטרף הצרפתי לאישה שהפליגה ללא ניסיון ואספה לה גברים בנמלים ובמרינות השונות עד שהגיעה לוונצואלה ושם נטשה אותו עד שהוא נאלץ לחזור ולהביא את הסירה שלו שעדיין הייתה מפויחת מהשריפה של הסירה של הילדים.  הוא חזר לקולומביה והביא את הסירה לוונצואלה וטיפל בה וצבע אותה מחדש ומלא גאווה הוא הזמין אותי לראות אותה ואכן, הוא עשה יופי של עבודה.

כמה ימים מאוחר יותר התפוצץ מיכל דלק נייד של סירה אחרת והבעלים המבועת והטיפש זרק את המיכל למים ויצר משטח אש שנע עם הרוח לכמה דקות אך הספיק לשרוף שוב את צידי הסירה של הצרפתי.  אני לא יודע למה הרגשתי צורך לעבור למקום אחר, אולי בכל זאת נראה היה לי שיש לצרפתי מזל מחורבן ולא רציתי שזה ידבק אלינו, ואולי סתם הגיע הזמן.