זהו זה... אהבות

אני שוכב על המיטה בבוקר, לא ישן, לא בדיוק ער, שברי זיכרונות עוברים בי, תחושות של חוויות, רגשות שצבעו את חיי, תמונות של אנשים ונופים, כך כל בוקר, כמה דקות של דמדומים, רגעי חסד.  היום נזכרתי בפאבו קיקונן (Pavvo Kajkkonen) הפיני, איש נחמד היה פאבו שהגיע לגן עדן, עוד בחייו.

פגשתי את פאבו כשהפלגנו באמריקה המרכזית ועצרנו לזמן מה בגואטמלה.  מרינה קטנה ב-Rio Dulce, אוסף יאכטות של מוזרים מכל קצווי תבל התכנסו שם לימים ארוכים של שלווה ושתייה.  שם גם פגשתי את פאבו, בבאר של המרינה בה שהינו, באחת מההפסקות בין הפלגותיו.  לפאבו הייתה סירת מפרש לא גדולה, שקנה בארה"ב, בה נולד להורים מפינלנד, סירה מרווחת שהוא חי בה כבר מספר שנים, שם בגואטמלה, חי ומפליג בכל האזור, הפלגות קצרות של שבועיים פחות או יותר.

והזונות הקטנות אתם שואלים, הן הפליגו איתו, הצטרפו לסירה לחופש שבטח מעולם לא היה, לא להן לא לכמותן.  הן אהבו את פאבו ופאבו אהב אותן, הן הגיעו מה"בָּרִיאוֹ", מרובע המסבאות והזונות שליד הנמל, הן באו מבתי הארחה, חלקן צעירות ממש קטנות, חלקן ותיקות ומנוסות, היו כאלו שהלכו עם גברים למען ארוחה או בילוי של שעה והיו זונות שקיבלו עשרים ויותר אינדיאנים קשי יום לזיון חפוז על דרגש שטוף זיעה, לפאבו לא היה איכפת. 

הזונות הקטנות אהבו את פאבו, הוא היה לוקח אותן למסע במעלה הנהר, ואחר כך היה ממשיך לאגם היפה Lake Isabel שהיה בהמשך, שם הן היו מתלהבות כמו ילדות קטנות מהקופים ומהטבע הפראי ללא שום דבר מעשי ידי אדם סביב.  משם היה יורד במורד הנהר ומגיע לים הקאריבי, ועולה צפונה לבליז הסמוכה, הם היו שוחים בין הריפים, במים החמים, תופסים דגים, ובעיקר הן היו נחות, ללא תור של גברים עם דרישות.  מסלול קבוע, לא משתנה, כך כבר כמה שנים הוא מפליג לו, נהנה מהחיים.

פאבו אהב אותן והן אהבו את פאבו, כל פעם כשהוא היה מגיע כבר היו מחכות לו ברציף ארבע או חמש בנות, אלו נפרדות ממנו בדמעות ואלו צוהלות על ההרפתקה והחוויות.  לא הצלחתי להבין איך הן ידעו לחכות לו, איך זה שתמיד היו ארבע או חמש בנות, לא פחות ולא יותר, איך הייתה ההתארגנות, זה נראה היה כאילו מעשה קסמים, אולי זה היה חלק מהקסם שפאבו העניק לבנות.  נכון, הן טיפלו בו, האכילו אותו, כיבסו לו, והוא כיבד אותן, התייחס אליהן כאדם לאדם, נתן להן את החופש להיות לבד או בינן לבין עצמן או שהוא שוחח איתן על החיים ועל החלומות, בעיקר שמע אותן ואז מה אם היו שתיים או אחת, נכנסת למיטתו בלילה, ואולי חולמת הפעם גם היא על רומנס או משפחה וגן ירקות.

בין לבין הייתי פוגש את פאבו בבאר המרינה, היינו שותים כוס בירה, מסתכלים בשקיעה ומדברים על החיים, על הבנות, על הדג שתפס, או הריף החדש שגילה.  כך הוא המשיך, ללא רדיו או קשר לעולם החיצוני, הוא הפליג וחזר, ונתן לבנות, חופשות מופלאות, חוויות נדירות ויחס של אדם לאדם.

אולי הוא עוד שם...