היום ישבתי בקניון כמנהגי מידי יום שישי, מקום אסטרטגי שמשקיף על המון אנשים שנעים, מסתכלים וקונים אבל האמת, מטרתם רק לשעשע אותי כשאני יושב, מתבונן ומשוחח עם השותפה שלי לשיחות יום שישי. אלה שהפעם היא הבריזה לי ובמסווה של התנהלות "משפחתית" לא התפנתה לדבר איתי.
אז ישבתי לי לבד, שתיתי משהו וקראתי עיתון (באנגלית, להרשים..), אך הקריאה הייתה מסווה למבטים ששלחתי בזוגות הנשים. הן הולכות בזוגות הבחנתי, רובן בזוגות אם כי משני סוגים עיקריים ושונים. הזוג הטיפוסי הראשון הוא זוג חברות, הן שונות זו מזו, בלבוש בהליכה ואפילו במבטים. תמיד אחת יותר זנותית, מפגינה את החופש (הזמני) שהיא מרגישה אפילו אם היא נשואה. מה לעשות, משהו פורח אצל נשים כשהן לבד הרחק מהגברים שבחייהן, משהו בהן משתחרר והן מסתכלות, מחייכות ובקיצור, תאווה לחיך.
אך זה לא הסוג שאהבתי היום, היום אהבתי את זוגות הנשים שמורכבות מאם ובת. אוח.. אני נאנח בכמיהה, אלו הן המושכות אותי ומדליקות אותי יותר מכל השאר ולפני שאני מקבל כאן תווית של סוטה, הייתי רוצה לומר להגנתי שדווקא האימהות מדליקות אותי יותר.
האמהות הולכות בהילוך מתעגל, בטוחות בנשיותן, גאות בבת אך נושאות את עצמן כאילו גם הן עוד רוצות לפתות, כאילו הבת היא בעצם חברה או אחות. הן מדברות עם הבת ומגניבות מבטים, כן אליי, הרי אני בגילן, וכך אני הופך לאובייקט מיני, איזה אושר וחמימות בליבי, תמיד רציתי להיות אובייקט מיני.
כך שלמרות הברזת חברתי, ולמרות הפוסט שהתנסח בראשי, המשכתי לשבת, להביט וליהנות מזוגות הנשים, הבנות ובמיוחד האמהות. שבת שלום לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
