זהו זה... אהבות

זה התחיל כאן וחשבתי שנגמר כאן אבל לא...

ביום שישי היה לי מפגש מקרי, כך סתם, כך פתאום בצהרי היום פגשתי אותה, את אותה יפיפייה שאיתה הייתה לי פרשיית אהבים סוערת כאשר הייתה שכנתי הנשואה.  מי שהרטיטה את ליבי עם חיוך מאיר עיניים, גוף תאווה לחיך ושדיים מושלמים שעד היום מעוררים אותי כולי.  אותה אחת שגם די נבהלה מהאינטנסיביות של אותה פרשייה,  זו שאמנם הייתה לפני שמונה שנים אבל תמיד הרגשתי שהחיבור ביננו היה מאוד ייחודי, חיבור נשמות, חיבור גופני מיוחד, משהו שלא נגמר אלא רק התחיל.

ראיתי אותה עומדת מולי, משוחחת עם מישהו ואז עינינו ננעלו והעולם סביב חדל להיות רלוונטי, לפחות בשבילי.  "הוא הטרמפ שלי חזרה לתל-אביב" אמרה לי ואני הצעתי לדאוג לתחבורה ובלבד שאשמע מה קורה איתה והזמנתי אותה לקפה, לארוחה למה שרק תחפוץ העיקר שאוכל לראות אותה עוד מעט, לנסות ולהשביע את עיניי בה. 

היא שילבה את ידה בזרועי והלכנו לכיוון הבית, עורי סמור מהתרגשות, הראתי לה עד כמה אני מתרגש וראיתי בעיניה, בדיבורה המקוטע ובחיוך הרחב שזה הדדי.  היה כל כך נפלא לראות אותה שוב, לרגע כל קשיי החיים הרגילים נשכחו ואני הייתי מאושר כפי שלא הייתי זמן רב.  דיברנו בקדחתנות ונודע לי שהיא נפרדה מבעלה, היו לו ילדים מנישואים קודמים והוא לא רצה עוד והיא שלא רצתה ילדים פתאום החליטה שבעצם היא כן רוצה להקים משפחה.  בנחישות האופיינית לה קמה והלכה והחלה לעצב את חייה מההתחלה.

כאלו עוצמות אדירות חבויות בגוף הקטן הזה, רזונת עם שיער שחור ועיניים שאותי פשוט שובות וממיסות.  תוך כדי שיחה האושר שגם היא חשה הכריע אותה והיא כרכה את זרועותיה סביבי, ואני הרגשתי פשוט בעננים. כל גופי הפך סופר רגיש, הרגשתי את מסכת אבריה פרושה לאורך גופי, הרגשתי את שדיה (לא לה חזייה) את האגן שלה ואת רגליה, כל פרט בגופה שורטט על גופי מותיר בו חותם מחודש.  קצות העצבים מתרוננים בשיר של תחושה מופלאה, הרגשתי כאילו חזרתי הביתה, למשהו שתמיד היה חסר לי.

איזה צירוף מקרים, רק לפני חודש כתבתי את מה שהיה הסוף שלנו (כך חשבתי אז) והנה היא בזרועותיי, חברים, ידידים, למי איכפת כל עוד אני יודע שהיא כאן, שלעיתים אפגוש אותה, אשמע את קולה, נשוחח נדבר, אולי עוד חיבוק קטן.  לא אפריע לה לבנות את חייה, להקים לעצמה את המשפחה בה חפצה, רק אמרתי לה שאני מחכה לה בסבלנות.  אמרתי לה שהיא עוד תתחתן ותלד ילד או ילדה ואולי עוד אחד או אחת ואז תעבורנה עוד מספר שנים וכשהיא מהנישואים קצת תשתעמם, הבעל לא יהיה קשוב, החיים שגרתיים או אז אני אכנס לפעולה.  אפתה אותה בכל יכולתי עד ששוב היא תהיה המאהבת האהובה, עד ששוב נגשים את מה שכבר מזמן נרשם.

יותר לא אעשה טעויות, לא אבריח אותה, אני תקווה שהקשר ביננו ימשך הרבה שנים אולי לכל החיים...