יום הולדת ארבעים ושתיים, שיא משבר גיל הארבעים ואז חשבת שזה המשבר המתמשך ביותר של החיים שלך. משום מה את משברי שנות הנעורים אתה זוכר בקושי, אולי את בעיית בית הספר המצחין בו למדת ואיך עזבת אותו לים ולגלים, מה שלא הפריע לך לעשות בגרות מספיק טובה על מנת להמשיך לאוניברסיטה. כרטיס הכניסה לשלוש שנים של זיונים ומסיבות קראת לתעודת הבגרות.
זו הייתה מסיבת הפתעה שבאמת הפתיעה אותך, אפילו אשתך הראשונה באה עם אפה המשופץ ובחור צעיר שהייתה תלוייה על זרועו, הסיבה למבט החתולה השבעה שהפגינה במומחיות. הילדים עשו עצמם לרגע כאילו איכפת להם, זו הזדקפה על קצות האצבעות וניקרה לך בלחי מאחלת איחולים חסרי פשר באוזניך, השני רכן ונהם כמה מילים שאת משמעותן לא בדיוק קלטת אבל לפחות הוא חייך אליך, רגע של נחת.
מערימת המתנות המקוריות והמיוחדות, שחזרו על עצמן מידי שנה לא זכרת דבר לבד מה- MP3, זה לא היה מיוחד במינו, תכולת השירים הייתה ענקית כנהוג במכשירים הללו בימים ההם, 10,000 שירים אבל מה שייחד את המתנה הזו בעיניך זה שהפעם לא היית צריך ללמוד תוכנה מורכבת, או להוריד שירים שכן החבר שלך נתן לך אותה טעונה ומפוצצת, מלאה כולה בשירים ונעימות מכל הסוגים.
וכך התחלת להאזין לשירים, מותרות של חיים, מה שלא אהבת מחקת, היו כאלו שהקשבת להם כמה פעמים ואז נמאס לך ומחקת אותם, שעות וימים של האזנה למוסיקה מכל הסוגים. כשהיית בן חמישים עוד נותרו כחמשת אלפים שירים וכשהגעת לגיל שבעים היו עוד אלף כאלו שעוד לא שמעת או שאהבת במיוחד.
עכשיו, כשאתה בן שמונים וחמש, גמרת את מלאכת הסינון, הורדת את כל השירים והנעימות שלא אהבת או חיבבת, מיצית את הטעם שלך במוסיקה והגעת לריכוז המוחלט, סינון של למעלה מארבעים שנה, המוסיקה האולטימטיבית, השיא האישי שלך. הטוב ביותר בין עשרת אלפים שירים, מה שממיס לך את הלב גם אחרי מאות האזנות ואתה מקשיב לשיר המיוחד הזה כל הזמן.
זה השיר שהתנגן כשנישקת אותה בפעם הראשונה... עכשיו אתה מבין?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
