זהו זה... אהבות

היא הייתה כמו פרח הקקטוס שפורח רק לילה אחד בשנה רק שאצלה זה נמשך שלושה לילות.  באותם לילות היא נסחפה כולה, גופה ונשמתה עד שהגיעה לשיא שכילה אותה.  וכמו פרח הקקטוס אחרי לילה של אהבה לאור הירח, גם היא נאלמה, נמוגה, נסוגה אל תוך עצמה, כמעט ואפשר היה לשמוע את צליל החומות היורדות וחונקות וסוגרות ולא מותירות דבר לבד ממסכה חלולה של חיים, ופנטזיות לא מוגשמות. 

היא כתבה בלשונה:

במהלך הימים האחרונים אני מצליחה למצוא את עצמי במצבים, או במקומות, או במעשים שלא נהגתי לעשות אותם המון זמן.  הילדים עסוקים בחייהם ואני נותרתי לבד משתיים בערך עד ארבע, ומצאתי את עצמי, פשוט מאוננת, ומאוננת, ומאוננת והכל סבב סביב שיחת טלפון שאנחנו מנהלים שאני מבקשת ממך שתעשה איתי סקס בטלפון כי אף פעם לא התנסיתי בזה, לא בטלפון, ולא במסנגר, מה שהבנתי מאד פופולרי.

לך יש תנאים ואתה שולח אותי להביא אטבים מהמטבח ומכריח אותי ("אומר לי שאם אני רוצה משהו, אני צריכה לעשות מה שאתה מבקש כמובן") ואני מצמידה אחד ועוד אחד ואתה לא מרשה לי לגעת בעצמי, עד שלא אמצוץ לך ואלקק את כולך, וקורא לי בשמות גנאי, שאני פשוט לא מצליחה לשים את המילים על הדף.... ואז אתה פשוט שופך את כולך לתוך גרוני, ואני בולעת את הכל ומסרבת להניח לזין שלך לצאת מהפה שלי, כל כך חם חשבתי שאני מתפוצצת ואז אתה מרשה לי לגמור.

מצאתי את עצמי, אתה לא תאמין מאוננת עם המצית , לא היה שום דבר אחר ליד המיטה, ואני בסך הכל רציתי להיכנס קצת לנוח, אני לא כותבת לך כסיפור, אני פשוט מספרת לך מה קרה לי? אז אנא לא לבחון את כישרונותיי הספרותיים בעניין הזה, פשוט באמת כמו שזה היה, לא משנה שלפני זה נכנסתי בבוקר בסביבות 11 סתם לקרוא קצת וכאלה, וכל הזמן אני לא מרפה, והיד בפנים. כמה זמן לא גמרתי ככה, מרוגשת עם דמעות ממש.

בארבע הלכתי לחוות הרכיבה ברשפון, לקחתי סוס ורכבתי איתו קצת בשדות, קצת להרגיש משב רוח קרה על פני הלוהטות מכל היום הזה. הגוף נורא כאב לי, אבל דהרתי כמו שהמון המון זמן לא עשיתי, רכבתי איזה שעה, וחזרתי.... רגועה. הייתי כל כך רותחת בפנים ובחוץ לא, התנהגתי כרגיל, אף אחד לא שאל אותי כלום.  שוב בחוץ אני תמיד מסבירה פנים, צוחקת, אחרת לגמרי, מאשר אני עם עצמי ...

אני מותשת יקירי, אני כבר לא ישנה אני חושבת שזה הלילה השלישי, חייבת לישון היום, אין לי מושג מה עשית? אבל זה סוחט אותי רגשית ברמות שאני לא מכירה. מהנה אותי עד טרוף, אבל אני נכנסת לזה עמוקקקקקקק מדי, כל כך עמוק שאין לך מושג.  apjv

היא עצרה, לא נתנה לעצמה לזרום, היא גם חשבה שהיא לא יודעת לכתוב...