זהו זה... אהבות

הוא חכם, הוא יפה, הוא קינקי במידה כל כך מושכת והוא תמיד פנוי רגשית להרפתקה.  אמרתי לו שאני לא רוצה קשר קבוע, סיפרתי לו עד כמה נפגעתי מהנישואים שהסתיימו ומהחבר שגם עזב לא מכבר.  וקרו לנו דברים והרגשתי איך ליבי מתמלא בו ואני סקסית כפי שמעודי לא הייתי, כולי מרוגשת מהתובנות החדשות.. נסחפת ונפתחת ונסערת ומתפתחת מרוגשת לא ישנה רק חושבת וחושבת וחושבת עוד ועוד.. 

בסוף, הוא חשב שפחדתי לפגוע בו ובמשפחתו, אף שאני לא יודעת מה בדיוק קרה, אולי האמת הייתה שלא רציתי אותו להרפתקה, אולי רציתי אותו כולו ורציתי בית לבן קטן וגג רעפים אדום וגדר לבנה שמפרידה בין גן העדן והגיהינום.

כל כך נבהלתי מהקשר ומהסערה שבי התחוללה, מעוצמות הרגש שנחשפו כמו בהר געש מפעפע, עומד בפני פריצה אדירה.  נבהלתי ונסוגותי, תפסתי מרחק, כך למצוא מחדש את נשימתי לסגור שוב על נישמתי, לנכס אותה חזרה אלי אל המחבוא בו שהתה כל כך הרבה זמנים, כל כך הרבה חיים.  שמיכת צמר שחורה חוסמת את האור מביאה לי שלווה עם שרוולים מוצלבים לי מאחורי הגב אני קשורה ושקטה והסערה מתמזערת ונעלמת לנקודה אחת אדומה לוהטת בדיוק במרכז. 

כמה צודקת צמח בר עם הבובה צהבה...