באחד הימים האחרונים נכנסתי לבדיקת עיניים שגרתית, תוך כדי הבדיקה התלוצצתי עם הרופאה, בוחן בעניין את השורשים האפורים של רעמה אדומה כלהבה. נזכרתי בבדיקת עיניים אחרת, שהייתה מזמן, כשהייתי צעיר יותר עם פחות סבלנות. נכנסתי לבדיקת עיניים, מרגיש שאני מבזבז את זמני, קצר רוח למהר ולסיים. האופטומטריסטית ישבה מולי, קרוב אליי, וכשהחלה להתעסק במכשירים שלה, היא רכנה קדימה. ככל ששדיה נלחצו בין ידיה המתפעלות את המכשיר, העמיק החריץ בין שדיה, כל כך קרובה אליי.
לא ראיתי כלום לבד משדיה ורעמת שיער אדומה לוהטת מעליי. לא הרגשתי כלום לבד מצעיף חרמנות שאפף אותי בבת אחת, כילה את מחשבתי, כמו עננה של חומר נרקוטי כבד. רועד כולי אך מבלי שאוכל לעצור את עצמי, שלחתי יד אל בין ברכיה ומשלא הגיבה, החדרתי את ידי אט אט בין ירכיה עד שהרגשתי את התחתונים שלה, פיסת בד כה עדינה. חשתי את נשימתה נעתקת בהפתעה והיא הזיזה את אגנה, כנותנת לי אישור להמשיך ולגרות. הרגשתי את שפתיה שם למטה פועמות נפוחות נפתחות אלי ובשבילי.
"תנעלי את הדלת" אמרתי לה "מיד" הוספתי בקול חרישי. היא הרימה את עיניה מהמכשיר בהתרסה והביטה בי. נעצתי בה שתי עיניים בוערות, מלאות בכל התשוקה והעוצמה שבי, לא מניד עפעף, לא אומר מילה. כמהופנטת היא קמה והלכה לאיטה אל הדלת, נועלת אותה ונשענת עליה בכתפיה, מביטה בי במבט מבולבל. חלוק הרופאים מעט פתוח, כיסים מלאים במכשירים שונים, משקלם מושך את כנפות החלוק. "הורידי את החזייה" אמרתי לה, "רק את החזייה".
יד נשמטה מהוססת בין רגליה, נשפתי קלות בתרעומת וידה נורתה אל פתח החלוק, היא פתחה את החולצה, כוריאוגרפיה מקסימה של תנועות שחשפו את שדיה הרכים ופטמות זקורות, עדיין נשענת על הדלת, לבושה בחלוק. נעמדתי ופניתי אליה מחכה, מסמן בעיניי את אשר אני חפץ. היא באה, כרעה על ברכיה ולאט, פתחה את הג'ינס, חושפת אותי לאוויר הקריר ולהט פיה. הנחתי כף יד על ראשה, עוקב אחרי התנועות כלומד ממנה מה נדרש להנות אותי. מרגיש אותה עוטפת אותי, יד אחת אוחזת את ירכי והשנייה מחבקת אותי, מצמידה עצמה אליי בכוח חייתי.
שפתיה נעמו לי אבל אני רציתי אותה כולה, רציתי לטבוע בה, השתוקקתי למלא אותה ולהתחבר אליה בצורה הכי מלאה. משכתי אותה לרגליה והושבתי אותה על השולחן, מעיף לצד את כל שהיה עליו. פתחתי את כנפי החלוק מגלה תחתוני תחרה שחורה, שהסטתי הצידה טובל בה אצבע, אלוהים היא הייתה לוהטת, רטובה ונוטפת כפי שלא הרגשתי מזמן.
בכפות ידיי החמות אחזתי בישבנה המלא ונכנסתי בה עד שלא יכולתי עוד, נשימתה נחטפה, שרירי נרתיק פועמים סביבי והרגשתי שהיא כמעט וגומרת. חפנתי את שערה בכף ידי, מושך את ראשה לאחרו חושף את יפי צווארה. "עוד לא, שלא תעיזי לגמור" לחשתי לה, הבל פי חם על אוזנה "לא בלי רשות" אמרתי לה ממשיך לנוע בה בתנועות איטיות וארוכות, אוחז בה בחוזקה. אגל זיעה גלש במורד צווארה, בלשוני לכדתי אותו וסימנתי אותה בשיניי. "עכשיו" ציוויתי והיא התפוצצה ואני בה. כל גופה רועד במקצב השדים המענים את נפשה, חיבקתי אותה בחוזקה, כשואב את השדים הללו מתוכה, עד שהיא נרגעה ונשמטה ברפיון חושים בזרועותיי.
עם הזמן, היא הפכה לשפחה ולסאבית שלי, אבל זה כבר סיפור אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
