זהו זה... אהבות

המשיכה שהרגישה הייתה משהו מוחשי כמו ערפל חושים וענן של לחות שיורד עליה ומתרכז בין רגליה.  רק שזה היה חם, רותח ומבעבע, תאווה צרופה שהייתה מתחילה בבת אחת, מיד משהייתה רואה אותו.  כזה דבר לא היה לה, מבט חטוף אחד וברכיה הופכות לג'לי, נשימתה נחטפת והיא כל כך מוכנה ורטובה לקראתו.

גם אצלו העוצמות היו זהות, כשהביט בה חש מיד לחץ בחלציו, אפילו גמר לפני שנייה עמוק בתוכה, מבט בגופה השרוע לידו והלחץ היה חוזר ובעוצמה מרוכזת ומזוקקת, תשוקה בלתי ניתנת להסבר או שליטה.  כשראה אותה הולכת ברחוב, עיניה האפורות צפות בפנים קורנות לאחר הפגישה שלהם ושוב עמד לו כפי שלא עמד לו מימיו.

מי לא הכיר עוצמות כאלו של תשוקה, מי לא ידע את ההתעלות שבשיאים גופניים שנראו לא אפשריים, ריח משכר של אהובה, אחדות של גוף ונשמה.  מי לא ידע גם את הנפילה המהירה כאשר משום מה, הגוף שכה הסעיר זה לא מכבר, הפך לסתם עוד גוף אחד...