מזווית העין קלטתי שמישהו או מישהי לא רק ששוחה במסלול שליידי אלא גם הוא כמעט ועובר אותי, האצתי את קצב השחייה ובכיוון השני לא ראיתי אותו. משהגעתי לסוף הבריכה וחזרתי שוב ראיתי אותו, הוא לא עבר אותי אבל גם אני לא הצלחתי לעבור אותו או אותה. האצתי עוד יותר והפעם הקפדתי על סגנון מושלם, תנועות חתירה ארוכות וחזקות, מתעלם מהכאב שהחל וצומח בזרועותיי. למרות המאמצים הוא (או היא) לא הצליחו לעבור אותי אך גם אני לא יכולתי לו (או לה).
זה נמשך עוד כחמש בריכות, עד שגמרתי את ארבעים הברכות היומיות (גוף לא נזיל, מצריך אחזקה שוטפת) ואז נוכחתי להפתעתי שהתחריתי כנגד כתם שהיה במשקפי השחייה שלי..
חשבתי לי לאחר מכן כמה פעמים אנחנו נכנסים עם כל האנרגיות שלנו לתחרויות שקיימות אך ורק בדמיון הקודח שלנו, מתחרים כנגד צל של משהו שקיים בנו ובמחשבות שלנו, מתחרים נגד עצמנו. מה שהביא אותי לחשוב שאולי תמיד זה כך ובסופו של דבר אנחנו מתחרים רק נגד עצמנו.
אתם חושבים שבזה סיימתי להיום.. טעות בידכם. היום, בכניסה לבריכה פגשתי את מי שכבר הקדשתי לה שני פוסטים נוטפי תשוקה, בראשון רק נפגשנו, ואני התרתי לדמיון שלי להרקיע לשחקים. מאוחר יותר כבר הכרנו טוב יותר ולמרות התקוות הגדולות, הסתיים הקשר בקול ענות חלושה של מי שמאוד רצתה רק נרתעה מהעוצמות שלי מצד אחד ומהעובדה שאני נשוי, מה לעשות, מרבית הנשים, לצערי, לא אוהבות להתחלק.
לפני זמן מה ראיתי אותה בחדר הכושר, אוף איך היא נראית טוב עם האנרגיה המינית העצורה שלה שאופפת אותה כמו הילה כתומה חמה. תהיתי אם רק לי נראית אותה הילה או שגם על אחרים היא משפיעה באותה צורה, המאמן האישי הראה מסירות רבה לעבודתו עימה, אולי גם הוא ראה את ההילה ואולי הוא סתם מסור לעבודתו, לך תדע. ברכתי אותה והיא ענתה ומיד התנצלה עד כמה היא עסוקה. לא היה איכפת לי במיוחד, תמיד ניסיתי בכל יכולתי לא לבכות על החלב בקנקן שלא לדבר על זה שכבר נשפך.
היום בבוקר שוב פגשתי בה, היא ברכה אותי ואמרה לי שכל פעם כשהיא רואה כתבה על סרטן היא נזכרת בי. צחקתי ואמרתי לה שזו מחמאה מפוקפקת ביותר, נהניתי לראות אותה מסתבכת בהסברים ותרגומי מחשבות עד שגאלתי אותה מייסוריה ושאלתי לשלומה. דיברנו מעט על הא ודא, ואני חושב האם אני קולט אותה נכון, האם היא משדרת לי משהו רגוע ושליו כגון "אני מעוניינת להזדיין איתך" או שמא היא נסערת כולה ורוצה לגעת מה מצב הגיוס שלנו לפרטי פרטים.
פתאום, היא שאלה אותי, או יותר נכון אמרה שהייתה שמחה, או אולי אמרה שאנחנו צריכים להיפגש לקפה בהזדמנות ואני חייכתי ואמרתי לה שאני תמיד הייתי מוכן.. והיא בדקה איתי לראות שעדיין יש לי את הטלפון שלה וייעצה לי לאן להתקשר על מנת לתפוס אותה ונפרדנו.
תוך כדי שחיה חשבתי לי ותהיתי אם אני קורא אותה נכון, מה בדיוק היא אמרה לי. האם היא מעוניינת בחידוש הקשר בייננו על כל המשתמע מכך. האם האני החדש שלה, לאחר הבילויים הארוכים בחדר הכושר שינה לה את הליבידו, האם עכשיו היא מוכנה ללכת בדרך שקודם הרתיעה אותה, האם היא רוצה להזדיין איתי או שמא הפשט הוא הנכון. אולי היא באמת רק רוצה לשבת ולשתות קפה, לשמוע על מה שמתרחש בחיי ולספר לי על ההצלחות או הבעיות שלה.
לך תבין לב אישה.. ועוד לא חשבתי על מה בדיוק אני רוצה ממנה, אם בכלל...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
