מריה השניה - אפילו השמים הם לא הגבול, כתבה על מי שנראה לה כגבר החלומות שפגשה בקניון ולא הפנה את ראשו להביט בה, היא ידעה שהוא לא הפנה את ראשו כי היא דווקא כן הפנתה את הראש והתאכזבה.
אני מסובב (ומאבד) את הראש אחרי נשים כבר הרבה שנים, כשהייתי ממש צעיר וראיתי את המיני הראשון, סובבתי את הראש כל כך שעפתי מהאופניים שעליהם רכבתי באותה שעה ורק אלוהי האוהבים (היום הנואפים) מנע את מותי בטרם עת.
על כל פנים, האירוע שנזכרתי בו קרה הרבה שנים מאוחר יותר כשלמדתי להפנות את הראש ללא סכנת חיים כאשר המטרה הייתה לצפות בחלק האחורי של מה שאהבתי מקדימה (לא המפלגה). כך תמיד הייתי מאושר לראות עכוז הדוק טופף מעדנות ומתרחק ממני, אותו עכוז שהיה משויך לזוג שדיים שנעו בלתי רתומות, רוקדות ומציירות ניסים ונפלאות על חולצת טריקו לבנה וצמודה.. כמובן כל זה לשם דוגמה.
אותה אחת דווקא הייתה מסופרת קצוץ ונערי, השדיים לא נעו בחופשיות שכן היו רתומות ותחומות בחזייה וחולצת משבצות גברית, פרצוף עליז ועיניים צוהלות היו אלו שמשכו את עיניי כאילו היו קשורות אליה בחוט והביאו אותי להפנות ראש למבט שני מאחור. ג'ינס ונעלי עבודה היו מסגרת מעניינת לעכוז רחב ונשי שהבחנתי בו רק לשנייה מששמתי לב שגם ראשה פנה והיא מביטה בי באותן עיניים שמחות.
בדרך כלל אני, כמו כל גבר נורמאלי, חושב ומגיב לאט ורק לאחר שאני מחמיץ הזדמנות, רק אז באות כל התגובות השנונות והאמירות המוצלחות. אלא מאי, הפעם דווקא קרה משהו, מיד חייכתי וסימנתי לה לחזור על עקבותיה ולפגוש אותי. שנינו פנינו לאחור, הולכים איש כלפי רעותו, מחייכים, מתרגשים, עברנו את קו התחלת ההרפתקה.
לא היה צורך בדיבורים, החלפנו שמות ואנחנו שואפים אחד את השנייה, מביטים בעיניים וקולטים את המראות, מתרגשים, הלב הולם, הושטתי יד ונגעתי בה כמנסה להוכיח שהיא אמיתית, שזו מציאות נפלאה. טוב, זו הייתה הפסקת עבודה קצרה, היא הייתה חייבת לחזור אבל הנשיקה המהירה שנתנה לי הבעירה את שפתיי ונשאה בחובה הבטחה למה שעוד יגיע, בפגישה.
דיברנו בטלפון, היה לה קול מעט צרוד, חושני, שסחרר לי את הדם וריגש אותי בכל פעם ששמעתי אותה מגרגרת לי באפרכסת, דברים של מה שיהיה ואיך נפלא היה, כך להידלק ממבט אחד. כמובן שלא עבר הרבה זמן בטרם לקחתי אותה אליי לדירה. מטפסים במדרגות כמבצעים אקרובאטיקה מדהימה שכן עלינו במדרגות, התנשקנו ואפילו שלחנו ידיים למקומות חבויים, מגלים תגליות וחושפים עוד ועוד. עוצרים שוב לנשיקות עמוקות וחסרי נשימה מלטפים עם שפתיים רעבות פיסת שד ונוגסים בפטמה מבצבצת, אוח.. האנחה שנמלטה משפתיה, מוסיקה נפלאה.
הגענו לדירה והבגדים התעופפו והקנדום.. לא היה. כך שירדנו ועלינו ובחשנו ועזבנו מאוכזבים בחזרה לעולם. שנה אחרי זה היא עזרה לי עם אינפורמציה מסווגת ממקום עבודתה ושנה מאוחר יותר הודעה לי על מישהו חדש בחייה, בנה. לימים גם איבדתי את הטלפון שלה אבל הזיכרון של הרגע בו הלכתי לקראתה לא יעזוב אותי לעולם.
אחד מהפוסטים הטובים ביותר שקראתי בישרא,"כמעט אחת" של "סטודנטית בהפסקה מחפשת"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
