זהו זה... אהבות

ואז...  זה מה שהיה ואלו המילים שכתבתי לה מאוחר יותר:

"נפגשנו בשנית, בדירה, החלנו להתחבק ולהתנשק, לאט לאט ירדו מיירב הבגדים,  אך חסר הייה לנו שיא התשוקה.  משהו כבה בלי.  אולי בגלל שקיבלת את המחזור, אולי בגלל התקפת רגשי אשמה שהתחזקו בעקבות הטלפון מבעלך.  הגענו לשלב שאותו סירבת לתת לנו להמשיך ולעבור. 

התשוקה באה לנו בגלים, מעטם סוערים וכמה רגועים,

הטלפונים כל כך מפריעים, את שלי לא יכולתי לנתק...

היו כמה רגעים שהרגשתי עד כמה עשוי הקשר בננו להצליח גם מבחינה פיזית,

ושוב, פנים ארוכות, קצת מדוכאות, אולי המחזור, אולי אנחנו... 

וגם אני כמו סיסמוגרף, פחות להוט, פחות דלוק, ולא כל כך מוטרף,

יותר הגיוני...

לבסוף נפרדנו כמעט בתחושת הקלה, צלצלתי לראות מה העניינים, עדיין נשמעה מסויגת...

כמה חבל שלא יצא לנו לשכב אתמול, בפגישה הראשונה, ממש לפני המחזור, עם פחות אשמה, כשהיית שבוייה במלוא עוצמת תאוותך, ואמרת לי "בוא".

מאוחר יותר צלצלתי שוב, דיברנו על רגשי אשמתך, על כך שאת צריכה להחליט מה לעשות, איך ואם להמשיך, איך ללמוד לשלב את המאהב עם החיים, או איך לוותר ולהמשיך ללא גלים."