זהו זה... אהבות

הרי הסיכויים אפסיים לפגוש את אותה אישה ברכבת, פעמיים, בהפרש של שלושה שבועות.  פשוט לא להאמין, במיוחד מפני שאותן שתי נסיעות שלי, היו הנסיעות היחידות שלי ברכבת באותה שנה.  סיכויי כל כך קטן אני חושב ומציץ בה, אין ספק זו היא ומה שיותר מזל משכל אפילו המושב שלידה פנויי.  אני לא יודע מה היה יותר מהיר, שביב ההיכרות שהבליח בי, המחשבה על תורת הסיכויים או הישבן שלי שמצא את מקומו בכיסא לידה.

חייכתי אליה בברכה, היא ענתה לי ומיד הכירה אותי, כנראה שגם היא שמה לב בפעם הקודמת לגבר שבהה בה, מרייר בעיניים פקוחות לרווחה במשך כל הנסיעה.  היא הייתה מדהימה, מיוחדת ואותי היא יותר מהדליקה, היא פשוט סחפה.  לא גבוהה, מבנה גוף בינוני, חזה קטן ושיער ענק כולו עשויי בצמות דקיקות, צבעוניות ועור נפלא, משיי, מוקתי, גוון בהיר של שוקולד חלב, שמשך אותי לטעום אותו כך שרק בכוח רצון אדיר הצלחתי שלא לגעת בה באותן שניות ראשונות.

כבדרך אגב הנחתי את השרטוטים על השולחן שבינינו, מביט בעיניה ומתרכז בהן, מתאמץ שלא להבליח מבט לשדיה או רגליה היפות שניבטו מבעד לחצאית המטפסת.  "שרטוטי בניה של יאכטה ענקית" עניתי לשאלתה, הרי אני דייג מנוסה, לא התפלאתי שנגסה את הפיתיון, אחרים כבר תכננתי לה והיא עוד תבלע את כולם.

השיחה קלחה, ומספר הטלפון שלה שכן לבטח בכיסי, ואני כהוזה המשכתי את הנסיעה, וחייתי את הימים עד לפגישה, באתי לקראתה בתחנת הרכבת והיא יותר יפה מכפי שזכרתי ואני התרגשתי כפי שמזמן לא התרגשתי, אולי כי הייתה גם כל כך צעירה.  הקטנוע האדום זמזם בין רגלינו, ידיה כרוכות סביבי, רציתי להרשים אותה עם העיר שלי, לסחרר אותה עם תל-אביב, עיר של מסעדות חבויות לאחר שיטוט במוקדים שהכירה מהטלוויזיה או מהעיתונים.

השיחה הייתה שקטה, הצלקת הקטנה על שפתה העליונה, התאוותי לנשק דווקא בה.  ידה שהתגנבה לידי, שאבה ביטחון והיא הביטה סביב כאילו זו לה הפגישה הראשונה עם העיר שלי.  הנשיקה הראשונה הייתה ביפו העתיקה, מול הים שבירך אותנו בנהמה חרישית, עם ריח של דגים שבישם את הסביבה והדגיש את הריח והטעם שלה שהיה כל כך מתוק ואקזוטי וטעים.

היא לא הייתה בתולה אבל גם לא מנוסה במיוחד, ביישנית עם חזייה עבה במיוחד שעטפה את שדיה הקטנים עם פטמות כהות זקורות ועומדות.  חזיה שהסתירה סימני התרגשות, מותירה את החולצה רומזת את המיניות שלה.  היא הייתה נעימה כמו קטיפה, עיניים גדולות ניבטו בי במבט מיוחד ואני רק הייתי בה קשוב, כמעט ולא זז, מחכה לראות את התשוקה גואה בעיניה היפות, טועם קצה אוזן קטנה וצוואר ארוך.  מרגיש אותה מרגישה, מתאפקת, וגמרתי מבלי שתספיק גם היא.  היא לא נתנה לי לרדת, התביישה ואני עם קצות אצבעותיי ניגנתי עליה, לא נוגע באיבר מינה עד שלחצה את האגן למעלה מחפשת אותי ואז היא גמרה, בנימוס, בשקט וברעד שנמשך לעד ונגמר בשנייה.

עוד נפגשנו כך מידי שבוע או שבועיים במשך שנה של קסם, שנה שבה הייתי רגוע ושלם והילה עגולה סביבי מגינה עליי ממצוק העיתים.  למדתי שיש לה חבר בבית הסוהר שגם איתו היא שוכבת לפעמים.  נפגשנו עד שפתאום היא איבדה אותי, הפגישה במסעדה התארכה והיא לא רצתה לעלות לדירה, רק להיפגש לשיחה.  ואז נפגשנו עוד פעם אצלה בשכונה, שכבנו במכונית בשמורת הטבע הסמוכה ולא עוד ראיתי אותה, לבד מהתמונות שחוזרות ועולות בי תדירות, התמונות שלה עירומה.