זהו זה... אהבות

כולנו התרגשנו, בכל זאת סוף סוף אנחנו נפגשים עם משקיע שיכול לקחת את החברה שלנו עד לשלב הפצת התרופה, דבר לא פשוט בהתחשב בעובדה שהעלות הממוצעת לפיתוח תרופה חדשה היא 350 מליון דולר.  האיש היה לבוש בפשטות, בחדר רגיל במלון המלך דויד שבירושלים.  סדר היום שלו היה גדוש ולחוץ אך איש הקשר שלנו הבטיח לי שאנו נהיה בין החברות הראשונות שהוא יראיין.

הסיפור פשוט, האיש ושותפו (שלא הגיע הפעם) יהודי קנדי ויהודי אמריקאי מדרום פלורידה, החליטו להשקיע בחברות ישראליות, הכוונה להשקיע ממון עתק, קרוב למאתיים מליון דולר, במגוון של חברות, בחלקן היי-טק, בחלקן בתחומי הביוטכנולוגיה ובחלקן חברות נדל"ן וחברות תעשייתיות.  אנחנו היינו אחת מהחברות הביו-טכנולוגיות וחשבנו שיש לנו סיכויי טוב מבחינה טכנולוגית, רק שאלנו את עצמנו אם המשקיע ידע את משך הזמן וההון הנדרש, האם יסכים להשקיע או שיחליט שזה גדול עליו.  הכנו מצגת שמדגישה את אפשרויות המימוש גם בטווח הקצר, את הפוטנציאל האדיר בסוף הדרך וקיווינו שהמצגת תעבור חלק.

כשהגענו למלון בישר לנו איש הקשר שיש פיגור בלוחות הזמנים ואנו צריכים לחכות, הזמנו קפה וישבנו בלובי, מחליפים מבטים עם אנשים אחרים שנראו לנו שבאו לאותה מטרה בדיוק, לגייס כספים מהמשקיע האמריקאי.  לא אלאה אתכם בפרטים, חיכינו לא מעט ולבסוף הגענו לאחד מחדרי המלון, יחסית צנוע ותכליתי, בו עשינו את המצגת כמתוכנן.  האיש היה ידען לא קטן, שאל את השאלות הנכונות ונראה היה שהוא קרא את החומר המכין ששלחנו לו, אני ראיתי בזה סימן ממש טוב.  משהפגין בקיאות בתהליכי הרישוי מול הרשויות האמריקאיות החלתי להתעודד ומשאמר שיש לו ניסיון בפיתוח תרופה בטכנולוגיה דומה לשלנו, התחלתי ממש לקוות, לאיש הזה חיכינו במשך כל כך הרבה שנים.

הנרי ביקש ערכים ואנחנו נתנו לו ערכים אמיתיים, ריאליים, ללא התמקחות חשבתי שהידע שהפגין עד כה מרמז על הזדמנות שאני פשוט לא רוצה להחמיץ בהתמקחות מיותרת.  הוא ביקש יומיים לחשוב על ההצעה שלנו ונפרדנו ממנו ומאיש הקשר, לא יודעים את ליבנו.  במעלית הבטנו איש ברעו, ספקנים אך עם תקווה חדשה בלב, לא מעיזים לדבר - מעליות הן מקום לא בטוח בזמן משא ומתן.

בדרך חזרה גלגלנו את האפשרויות השונות וכך עשינו גם במשך היומיים עד לפגישה הבאה עם הנרי והפעם במלון דן קונטיננטאל בתל-אביב.  גם כאן חיכינו, איש הקשר אמר לנו שהם נסעו לראות את אחת מעסקאות הנדל"ן שהוצעו להנרי והם יאחרו במעט.  המעט הוכח להיות די הרבה אבל משישבנו מולו סוף סוף הוא החל שוב לשאול שאלות.  שאלות נוקבות ולעניין, גם אני, גם איש הכספים שלנו שלא לדבר על המדען הראשי, כולנו ענינו כמיטב יכולתנו ואני לא יכול הייתי שלא להעריץ את כוח הריכוז שלו, את יכולת הניתוח והידע הרחב.

בסופו של הדיון הוא נשען לאחור בסיפוק ואמר לנו, "רבותיי יש לנו עסקה".  הייתי בעננים ובכל כוחותיי ניסיתי לשמור על ארשת מכובדת ושוב חזרנו על התנאים, הנקודות ולוחות הזמנים.  קמנו ללכת ונפרדנו מהנרי' בלחיצת יד חמה ובקריצה גדולה מאיש הקשר, לא היה לו ספק, אנחנו אחת מהחברות שנבחרו.