זהו זה... אהבות

קיבלתי טלפון וזינקתי כאבן מקלע מתוח ששוחרר, נוסע וצופה בשברי הרעיונות המבליחים בדמיוני.  אחכה לה ערום וזקפתי בידי, שרוע על הכורסא, ורומז לה במבטי להסיר את בגדיה ולהתקרב אלי...  או אסמן לה להישאר במקומה ולגעת בעצמה למעלה בשדיה, ללוש אותם, לצבוט את הפטמות..  או אחכה לה לבוש, אנשק אותה עד ששנינו נתנשם בכבדות ואומר לה למצוץ אותי..  או נתנשק עמוקות ואחדיר את ידי ואחפון את אבר מינה הנוטף לחלוחית על אצבעותיי, כל כך רטובה למעני, בגללי, אחדיר אצבע..

או, או, או,

ניפגש למטה בחדר המדרגות, ומיד נתחבק ונתנשק בעוצמה ובכוח, שבויים בתשוקה מדהימה, ברעב אדיר איש לרעותו.  ארגיש את גופה נרעד נלחץ אלי במלוא אורכו, שדיה משוטחים אל מול חזי.  עיוורים מתאווה, הלמות הלב מצלצלת באוזניים, ואני מחדיר יד למטה, את נאנחת – איזה צליל, קול האישה, מגע הערווה..

נרוץ במעלה המדרגות, אך זו דירת גג, כה רחוקה, חייבים לעצור ולגשש איש את רעותו צמאים למגע ושוב ידיים מוטרפות נוגעות, חולפות, מלטפות, מעסות, לוחצות בעדינות -  פטמות נענות.. ולמעלה יד רועדת מגששת אחרי המפתחות, טלפון מצלצל במרחק, לא זה קרוב ואני אאבק לרסן את נשמתי ולענות, לא לעורר חשד..

ובינתיים בידיים להוטות את מושכת מורטת פותחת את הכפתורים במכנסי, חושפת את אברי ומיד מכסה אותו בשפתיים חמדניות.  יונקת, מלהיטה את בשרי, בקול רועד אני מסיים את השיחה ופותח את הדלת.  מכנסי נופלים לעבר קרסולי, ואת נוהמת: "תנעל את הדלת.."

זה חלום נפלא, או שמה זה היה..