מוקדש ליועצת
האופנוע נהם בצליל עמוק, הדרך אצה לי להגיע. הכביש התפתל בין הגבעות הירוקות כמו סרט קטיפה שחורה על חמוקי אישה דשנה, כמעט כמו זו שממתינה לי ליד התחנה. עוד מעט אראה אותה, סחטתי את ידית התאוצה, האופנוע נענה לי בקול נמוך והצמיגים צרחו מחאה על האספלט כשהאצתי עוד, הרוח שורקת בין סדקי הקסדה, משכרת אותי במהירותה.
הוא אמר לי שיאסוף אותי בשעה היעודה ולמרות שהקדמתי חיפשתי אותו, מביטה מעבר לפנייה, בין הגבעות מחכה לראות את ההבזק האדום המהיר של המכונית שלו נעה לקראתי. הזמן עבר כל כך לאט, למרות הקרירות הרגשתי את החולצה נדבקת לעורי ותהיתי אם הייתי צריכה לשים דאודורנט למרות שהוא אוהב אותי כפי שאני, גם כאשר אני מזיעה. התנועה הייתה דלילה, מעט מכונית ואף אחת לא אדומה, לבד מרוכב אופנוע אדום שנורה מהסיבוב בהטייה חזקה וצליל מפלט שהרעיד את הסביבה.
ראיתי אותה מחכה, מתבוננת בי עובר את הפנייה והיא אינה יודעת שהפעם הכנתי לה הפתעה, עברתי אותה במהירות, לחצתי על הבלמים וסובבתי את הגלגל האחורי בחריקה, נעמד עם הפנים אליה. ליבי הולם בחוזקה, כולי התרגשות מהנסיעה המטורפת והרגע בו אני רואה אותה סוף סוף מולי. היא סובבה את פניה ועיניה התרחבו בהפתעה כשראתה אותי מסיר את הקסדה. היא צעדה כמרחפת לקראתי, עדיין המומה מהרעש והאבק, עיניה הירוקות היפות מביטות בי נעולות בעיניי והיא וכורכת את זרועותיה סביבי ללא מילה.
הוא היה כל כך יפה שנשימתי נעתקה, לא ידעתי את עצמי והנה אני מחבקת אותו והריח שלו וריח האופנוע הכו אותי כמו מנה של סם מסוכן, כמו שהוא בשבילי. הרגשתי את פטמותיי מתקשות, ההתרגשות גואה בי ואז הוא לקח את פניי בכפות ידיו, הביט בעיניי ונישק אותי עד שהרגשתי שרגליי מתקפלות ואני מרחפת אופפת אותו והוא אותי.
הנשיקה הייתה כפי שזכרתי אותה, הטעם שלה המס את ליבי ואני פתאום רציתי אותה כל כך אבל המקום לא התאים שלא לדבר על התוכניות שהיו לי, על מה שעוד תכננתי לפגישה הזו, על מה שחלמתי כל אותם ימים. בעדינות ניתקתי ממנה והושטתי לה את הקסדה השנייה מחווה לה על המושב שאחוריי. היא עלתה ומיד חיבקה אותי כל כך חזק ידה מזדחלת אל מתחת למעיל האופנוען שלי, איך הצליחה איני יודע הרי המעיל הזה צמוד כל כך, ירכיה מהדקות את ישבני והיא באחת הפכה חלק ממני, בעצם כך הייתה כבר מזמן.
האופנוע רעם ואנחנו האצנו לסיבוב הבא, הכביש פונה לימין ולשמאל מפלח את הגבעות, בוצע את היער ואני מחבקת אותו חזק ולא איכפת לי משום דבר, לא מהמהירות, לא מהנוף, לא מהתוכניות שהיו לנו, רק ההרגשה של גופו, כל כך צמוד אליי, בין רגליי והוא כולו שלי, רק שלי, כמעט אני, חלק שלי. הרגשת האושר שירדה עליי כמעט וניתנה למישוש, הרגשה של שלווה, של מלאות, של רצון שזה לא יגמר לעולם, כל כך טוב היה לי כך חבוקה לגבו ואנחנו נוסעים, הרוח לא יכולה לחיבוק שלי, גם לו הייתה חזקה פי כמה.
המסעדה בקיבוץ גל און הייתה מעט חשוכה, מייק השף ובעל המסעדה ואשתו שרון, פינקו אותנו בארוחה ממיטב המסורת הדרום אפריקאית, הנרות שדלקו והאינטימיות רק הזינו את הרצון שלנו להכיל איש את רעותו. עם היין ועליית החום הפנימי או אולי בגלל הרגלים והידיים שלנו שלא חדלו מלגעת, מפלס התשוקה אצלי כבר מזמן הגיע לגבול האדום העליון. הנסיעה לצימר הייתה נעימה, היא מאחור, חובקת אותי חזק עם יד אחת משוטטת, למרות התשוקה הבוערת, רציתי שהחיבוק שחבקה אותי, ימשך לעד.
הצימר היה לי כחלום.. אני לא זוכרת שום פרט מהשעות שהיינו שם, רק את החום, כל כך הרבה סוגים של חום. החום שלו מאחוריי, בכניסה, חום עוטף שמלהיט אותי יותר. החום הנעים בעיניו בעת שהחום בג'קוזי מרגיע אותנו בעצלתיים ויחד עם זאת כל כך מרגש. החום שלו במיטה, שוכב ומחבק אותי, החום של נשימתו הניגרת על גרוני, מלהיטה אותי למקומות אחרים. תנועותיו זורמות עליי זורמות בתוכי ואני מתוחה כולי, ממריאה, נוסקת למעלה נוגעת בשמש שבו. החום של כפות ידיו המלטפות אותי, מנווטות אותי לשיאים מופלאים, הוא פורט, מנגן על גופי ואני נפתחת עד הרחם, נענית לו כולי. ואז בא החום הטוב מכל, החום בין רגליי, בבטני, בי במהותי, זורם אל תוכי, ממיס אותי כאילו הותכתי לתמצית של אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
