זהו זה... אהבות

"למה זה קורה לי?" שכנו המאוס של "למה זה לא קורה לי?" ושניהם אחים שליליים הבאים לקטר על העובדה הפשוטה שחיינו אינם מתקדמים בצורה, קצב, אופי, (מחק את המיותר) הרצויים לנו.  מדוע החלטתי לכתוב את זה?  למה? מי אני? מה אני? וזה בכלל לא עלי...

פעמים רבות שמעתי:

-          כאילו החיים עקפו אותי בסיבוב...

-          הרגשתי רדומה עד ש...

-          ה"שיגרע" שינתה את תפיסת הזמן שלי ולפתע ראיתי שעברו להן עשר שנים בשריקה...

-          הרגשתי צפה, כאילו אני לא חיה...

-          רק עכשיו אני מבינה עד כמה הפסיביות הרגה לי את החיים.

"ובכן", אמר הפסיכולוג, ליטף את זקנקנו, והביט בנו בעניים מצומצמות מעל מסגרת משקפיו "זה קורה לרובנו, כל הנאמר לעיל: שיגרה, גידול בעל והחיים עם ילדים, עשיית מטלות בעיקר לאחרים, להיות אישה מושלמת..." אמר ולא הוסיף.

להיות "אישה טובה", לעשות ל.. לשרת את.. ופתאום באים החיים, וגובים תשלום מלא על כל עיגול פינה שנעשתה, על כל פעם שחשבת "אעשה את זה כש.. אחכה עוד קצת.." 

לא השקעת בעצמך - את תקועה, לא יזמת – נסוגה, לא התפתחת – נבלמת...  אבל אין בעיה , ויש פתרונות מעבר למאהב תורן (אני, אני, אני...)

פשוט צריך לעצום עיניים, ולשקוע בעצמך

לנשום עמוקות כמה פעמים

לרדד את הנשימות

ולהאט אותן

להרגיש את פעימות הלב בחזה

להרגיש את פעימות הלב בראש

ולהאט אותן

ואז,

בחולמנות,

להביט על עצמך מבחוץ

כפי שאת באמת

ולדעת שזה מה יש - עכשיו

ומה שיהיה - תלוי רק בך

ולצוף

ואולי עוד זמן מה..

מבלי לנסות,

זה יקרה,

ואת תראי מה באמת את רוצה.