זהו זה... אהבות

דקדוק לא אהבתי ולמעט "בגדכפת בראש מילה", אני גם לא זוכר אף אחד מהכללים.  משיעורי המוסיקה התעלמתי, המורה זרק אותי מהשיעורים כל כך הרבה פעמים, עד שבסופו של דבר הגענו להסדר שהיה מקובל על שנינו, אני לא אבוא לשיעורים והוא ייתן לי ציון טוב.  גם באהבות לא השקעתי יותר מדי, למעשה לא כלום, הרי הייתי הרבה מדי צעיר.

אז מה היה לנו, לא דקדוק, לא מוסיקה ולא אהבות, אז איך זה שאני אוהב את השפה כל כך, עד שהיא נשמעת לי כמנגינה.  אני יודע אותה על בוריה וכל שגיאה צורמת באוזניי כאילו הייתה זיוף של כלי, נגן או תזמורת שלמה.