זהו זה... אהבות

ספרה הראשון של הונג יינג, "בת הנהר" תורגם לעברית קלוקלת ואיבד את כל השירה שמן הסתם הייתה בו במקורו.  תרגום כה גרוע עד שכמעט ולא קניתי את ספרה השני, אבל איך יכול הייתי להניח מידיי ספר עם שם כה מושלם ולמזלי "מאהבת סינית" הוא ספר יוצא מהכלל, ספר שקראתי בנשימה עצורה.

הספר מבוסס על סיפור אמיתי, סיפורה של אהבה מופלאה בן צעיר מערבי, בן אחותה של ווירג'יניה וולף שגדל באווירה מתירנית במיוחד.  בעלה ההומוסקסואל של אימו הביא את מאהביו הביתה, אמו גם היא חגגה את מיניותה באורח חופשי וההתייחסות לעירום ומעשי אהבה בכל תצריף אפשרי, הייתה רגועה ומקבלת.  השותפה שלו לאהבה הייתה אישה סינית צעירה ויפיפייה, מבוגרת ממנו במעט, אישה יוצאת מגדר הרגיל, עם רקע מרתק.  היא הייתה בתה היחידה של פילגשו השביעית (והאהובה) של ג'נטלמן סיני שתחביביו היו נשים, ארוטיקה ואהבה. 

הפילגש הייתה בקיאה להפליא בכל תורות האהבה הסיניות, פילוסופיות וטכניקות כאחד.  היא קראה ספרים שעברו מדור לדור, ידעה את כל רזי האהבה ואף הנחילה אותם לבתה.  היא לימדה את הילדה הצעירה איך לענג גבר ואיך להתענג בעצמה, במשך שנים הן תרגלו ולמדו עד שהילדה בגרה והפכה לאישה מרהיבה ביופייה ואהובה עד מאוד על אביה.  זה שרצה כמובן רק בטובתה, שידך אותה למלומד סיני שהתמחה בספרות המערב, איש אשכולות וגאון מיוחד במינו שרק פגם אחד היה לו הוא סלד מלהשקיע אנרגיה רבה במעשה האהבה.  וכך כל אותו ידע וכל אותן תשוקות שפעמו באותה אישה צעירה מעולם לא התממשו.

משנפגשו השניים, כברק מענן קודר פרצה, אנרגיה עצומה שהאירה את החיים שלהם ושינתה אותם ואת הסובבים אותם לעד.  מיד הייתה ברורה לשניהם התשוקה האדירה שחשו איש כלפי רעותו, היא עשתה לו דברים שהוא לא יכול היה לדמיין גם אילו היה חי מאתיים שנה.  תשוקה כה מכילה, כה עצומה שאין לתאר במילים תשוקה כזו גדולה והונג יינג משכילה להעביר לנו את צבע הרגשות האדירים, מרוחים על דף במכחול נפלא של גוני גוונים, מירקם וטעם של אהבה.   

מאוחר יותר הבשילה התאווה לאהבה כה גדולה שלא היא ולא הוא תיארו לעצמם שעוצמות רגש כה אדירות אפשריות או ידעו איך לנהוג עימה.  לא רק תשוקה ואהבה מופלאות היו ביניהם אלא גם טרגדיה בלתי נמנעת, כזו שמלווה כל אהבה גדולה.  אישה חכמה אמרה לי שהטרגדיה היא זו ההופכת אהבה לכל כך גדולה שכן אלמלא הטרגדיה הייתה האהבה הופכת לנישואים ובית קטן, גג רעפים אדום וגדר לבנה.  הטרגדיה משיגה במרוץ את הילדים, החיתולים ולילות מנועי שינה, לא בגלל האטרף שבתשוקה, אלא בגלל עצם סיומה המקוטע.