כותרת מדליקה, משכה מידית את תשומת ליבי ואכן ספר סיפורים מעולה שכתב אסף גברון. אך לא זו הפואנטה של הבלוג, הנקודה היא שכדרכי, פתחתי את הספר באקראי וקראתי כמה דפים.
"...קלודיה קמה מהספה ובאה לכיווני. לא עשיתי כלום, חוץ מלהסתכל על השדיים הגדולים שלה. היא ירדה על הברכיים לשטיח.. פתחה את החגורה.. של הג'ינס, והוציאה זין כל כך מגורה שלא האמנתי שלא גמרתי בשנייה שהיא תפסה אותו. או בשנייה שהיא הכניסה אותו לפה שלה, את כולו, והתחילה למצוץ בקול גדול. היא מצצה נפלא. נאנחתי. הבטתי במסך אבל הסלון היה יותר מענין."
"היד של קארל הייתה בתוך המכנסים. קלודיה אמרה לו משהו, בדחיפות. הוא הרים את החצאית שלה מאחור והוריד את התחתונים. יכולתי לראות רק את החלק העליון של התחת שלה מהזווית שלי, וקארל ירד והכניס את הראש שלו עמוק בין הרגליים שלה. שמעתי אותה צועקת משהו ואז כבר לא יכולתי לעמוד בזה וצעקתי, גומר לה בתוך הפה."
וואו, חשבתי לי לתומי, המשכתי לקרוא, והעלילה עברה לחדרים אחרים עם ביצועים מורכבים, פנטזיות למתקדמים. כמובן שקניתי את הספר. בערב, נינוח אך בחיכיון לא קטן התיישבתי לקרוא.
סיפורים מעניינים, מקוריים אבל..
זה היה הזיון היחידי בספר מה שבאיחור, מביא אותי לנקודה של הפוסט:
קורה לי שבחנות אני פותח ספר באקראי, קורא כמה דפים, מוצא ארוטיקה, פורנוגרפיה, משהו מעניין. נדלק, וקונה. רק בבית מסתבר לי שהצלחתי לקלוט את הקטע הארוטי, הפורנוגרפי, המעניין היחידי בספר...
זה קרה מספר פעמים כה גדול שכבר יש כאן מובהקות סטטיסטית, והכי גרוע שאני לא לומד מהניסיון, ולא מדפדף הלאה לראות ולנסות לקלוט קטעים אחרים. נדלק וקונה. אבל לא איכפת לי, מה זה משנה, בסופו של דבר, מרוב הספרים אני נהנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
