זהו זה... אהבות

חשבתי עליה כל הזמן, כל חודש אוגוסט היא הייתה בחופש ביוון ואני חשבתי עליה.  כשהיא חזרה, היא התעלמה ממני כל כך ולא הבנתי.  אבל אולי כדאי שאתחיל מהסערה הראשונה.

זו הייתה קורידה מדהימה, שלוש פעמים התזמורת ניגנה, מעבירה בי צמרמורת של התרגשות וציפייה.  המאטדורים היו פשוט גאונים, מרחפים בזירה, מתעלמים מהמוות השועט עיוור לעברם, פוסעים הצידה כבדרך אגב, הפר הזועם מתחכך בבד הארגמן.  הורגים את הררי הכוח באבחת חרב אחת, החלטית קטלנית.

אחרי הפר השישי, שלושת המטדורים והזירה, היא חיכתה לי בחוץ, מרוגשת מתרועות הקהל, סמוקת לחיים מצפייה לפגישה הראשונה.  ואני נסחף בהמון הצועד אט אט החוצה, עדיין מרגיש את נהמת הקהל והדממה שלפני ההריגה האחרונה, רועמת באוזני, מאיצה את הדופק עד לסיום המושלם.  כך, אני חי את הקורידה האחרונה.

היא שם בפינת הרחוב, נשענת בשלווה מזויפת על מכונית.  אני מתקרב, גם אני מתרגש עכשיו, הקורידה רעם רחוק המתגלגל ממני והלאה והיא הברק המיידי לפני.  כמה שהיא יפה, חושנית, רוטטת בהתרגשות ומריחה מציפייה, אני שואף אוויר פנימה, מנסה לקבל עוד חמצן, מרגיש נחנק, חזה מהודק.  ללא מילה או מגע אנחנו נכנסים למכונית ונוסעים לנהר.

בשתיקה, הכל כבר נאמר קודם, יוצאים ומוצאים את עצמנו חבוקים בסירה מתנדנדת בשלווה לצלילה אדוות הגלים המפכים סביבנו.  ובייננו כור להבה, נשיקה של נשמה שהוצתה ובערה בחום מטורף, וכמעט כילתה אותנו בחומה.  ידיים מגששות, חוקרות לומדות מרגשות.  היא כל כך רטובה וחמה, אני מעביר אצבע והיא נרעדת כולה, אני מרחף נוגע לא נוגע בכפתור הזקור לקראתי, מחדיר אליה קצה אצבע וחוזר ומרחף ועוד קצת והיא גומרת בצעקה, ואני חופן אותה למטה בכף ידי החמה חופן ואחז ומרגיש את גלי התשוקה, אגנה נדחף סובב ונרגע.

היא שוכבת שקטה בזרועותיי, עיניה עצומות למחצה נשימתה רדודה והיא נאנחת, נאנקת ומחבקת אותי כל כך חזק והיא חזקה ומוצקה וגואה אלי ולוקחת אותי בפיה והעולם כבה.  כולי מרוכז בנקודה אחת פלאית, אני מאבד תחושה בידי, ברגלי צווארי מקושת לאחור ואני מתפוצץ שוב ושוב, מתעלף מעוצמת התענוג.  לאט, ראשה מתרומם והיא באה אלי לנשיקה, אני מכניס אצבע לפינו ואנחנו טועמים אותנו, שבויים בריחות וטעמים קדמונים חשוכים מסעירים.

היו לנו כמה פגישות, היא אהבה לשכב על גבה, רגליה מפוסקות באוויר עד כמה שאפשר, עיניה נעוצות בי בוחנות אותי וידיה מצמידות אותי אליה, מנהלות את מקצב הריקוד האינסופי.  או על ברכיה, שדיה הנפלאות מעוכות לסדין מבליטה את עכוזה למעלה, מתריסה מזמינה זוממת את סופי.

הנסיעה אורגנה עוד לפנינו, נפרדנו נשבעים אמונים, וחשבתי עליה ללא הפסק כל אותם ימים.

מאוחר יותר הסבירה לי שחודש המתנה לאות חיים ממני הרגו בה את המשיכה והתשוקה.  ואני תמהתי, למרות האישה והילדים, לא הפסקתי לחשוב עליה כל אותם ימים.  רק לאחר הרבה שנים הבנתי שהייתי צריך לעשות משהו ממשי, לסמן, לכתוב, לדבר, להתקשר לחברה שתודיע, כי איך אחרת היא הייתה מסוגלת לדעת, שהיא כל כך בראשי. 

היה מדהים, ונקטע באחת, אישה חזקה שידעה מה היא רוצה וחשבה שזה לא היה...