אין כמו העבודה של קפיטן על יאכטות. ככל שהן גדולות יותר כך אלו שקנו אותן, עסוקים בלעשות את הכסף ליאכטה הבאה מה שמשאיר לסקיפר המאושר הרבה זמן לרדות בצוות ולבלות בחוסר מעש. אני לרדות לא אהבתי אבל להסתובב בערי הריביירה המקסימות, ממש לפני התחלת העונה ולצוד את אלו שגרות שם כל השנה הייתה חוויה לא רגילה.
יום אחד הסתובבתי לי בקאן, היאכטה מוכנה והבעלים ואורחיהם בדרכם, יום אחרון של חופש לפני שאתחיל בעבודה המייגעת של חיוכים מנומסים ותשובות לשאלות מטופשות על תפעול אוניות ויאכטות, שאלות שאורחיו של הבעלים ישאלו אותי ללא הרף. לא חשבתי על העבודה הצפוייה שכן ממש לפניי ברחוב, ראיתי רעמת שיער מתולתלת, גוף כמו כלי נגינה (מיתרים) והכל נע בשיווי משקל מדהים על זוג נעלי עקב אדומות, כל כך גבוהות שזה נראה פיזית בלתי אפשרי.
באותו רגע הפסקתי לתפקד כאדם חושב והפכתי לקובץ אנרגיה אדיר ממוקד במטרה אחת בלבד, זו שהלכה לפניי. זה לא שלא הייתי מודע לגודל המכשול העומד בפניי, גמגום מוחלט בשפה המקומית, אך היה לי יתרון יחסית גדול שצף לו בלב ליבה של המרינה המדהימה של קאן. עברתי לצדו השני של הרחוב והתקדמתי מהר על מנת לראות את הפרופיל, או אולי את פניה כך שאדע אם היא סיימה את לימודי ההסמכה בסורבון ויהיה לי על מה לשוחח איתה, כוס יין אדום מוחזק באדישות מעושה על רקע השקיעה. איזה שדיים היו לה, כמעט וכשלתי, אין ספק שיהיו לנו נושאים לשיחה עמוקה, לפחות שניים.
התקדמתי במהירות וחזרתי על עקבותיי כדי לפגוש אותה פנים מול פנים, לשאול אותה את השאלה שתפיל אותה שדודה לרגליי, עירומה, מצפה לי רטובה ופתוחה לרווחה. נו טוב, זה לא קרה כפי שתכננתי, הרי כבר אמרתי שבאותו רגע לא חשבתי מי יודע מה. אבל בכל זאת לאחר טיול בעיר, כוס יין אדום ושקיעה, הגענו גם ליאכטה. אולי זה קרה כי הייתי מוכשר נורא ואולי זה קרה כי היא הייתה יהודיה שזיהתה את המבטא וחמלה על המגמגם, מי ידע.
יאכטה, אישה יפה, ישראלי אמיץ ויהודיה מעריצה, ערב קטיפתי בקאן, נשיקות רומנטיות של לשון ונשמה, אוח.. היא ידעה לנשק והיה לה הרבה זמן לעילוסי אהבה. טבעתי בין שפתיה החמות, רכות כמשי, עיניה ירוקות ירוק עז של אזמרלד וחיוך נפלא ששבה והקטין אותי בדיוק למידה שהתאימה לה. מהסיפון לקחנו את היין וירדנו חבוקים לסלון הסירה, היא רמזה לי לשכב, שכבה עלי לבושה ונישקה אותי עד כלות הנשמה והשדיים האלו כמעט ויצאו מהמחשוף הנמוך של החולצה ואני נהניתי ולאט לאט הפשטתי אותה עד שנותרה רק עם חזייה ותחתוני כלום לבנים שהדגישו את שיזפון עורה.
ביד אמונה פתחתי את הקרס של אותה חזייה ומשכתי אותה הצידה, החזייה ירדה והשדיים נשארו כפי שהיו, פטמות זקורות והשדיים ממש באותה צורה. ואני מלמטה חופן שד אחד והוא כל כך רך וחם אך ממש מתחת לעור הנפלא אני מרגיש משהו קשה וחזק.. או שהיו לה צלעות מפותחות במידה גדולה או שהשדיים שלה לא נוצרו בידי אמא טבע, אלא היו שם השפעות מעשי ידי אדם.
לא שזה הפריע לי, עירומה, על גבה על המיטה הגבוהה שבחדר השינה, רגליה כרוכות סביבי ואני בתוכה. עיניה עצומות ואני נע לי לאט, לא בגלל שרציתי שהיא תהנה כמו שלא רציתי לגמור באותה שנייה. היא הזיזה את האגן שלה בתנועות קטנות, כמעט ללא שליטה ואני לא נע, רק נלחץ אל גבעת הוונוס שלה, מרגיש את הרחם פועם מולי ואני מתארך עוד יותר מחמת התשוקה. כמו פסל היא שכבה והשדיים שלה עדיין באותה צורה, שערה ממסגר את פניה היפות, עיניה עצומות בחוזקה ואני רואה את הפעימות שבתוכה מתפשטות על גופה כמו אדוות גלים על בריכה קטנה. נחיר עדין רוטט ואנחה קטנה, גופה נרעד ואני מרגיש אותה רעדה מתחילה עמוק בתוכה ואנחנו שנינו גולשים על גל של חום ותשוקה, סדין קפוץ בכף יד הדוקה, ציור של סומק מטפס לאיטו על צווארה היפה ואנחנו גומרים בעוצמה אדירה.
עוד הגעתי לשם, לקאן, פעמים רבות ותמיד היא הייתה שם, מחכה שאגמור את העבודה ואתפנה להיות איתה. אני לא יכול לומר שהצרפתית שלי השתפרה אבל במעשה האהבה, שם אני למדתי שלפעמים, פחות זה כל כך הרבה יותר, תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
