זה זמן רב שאני רוצה לתרגם קטע קצר שכתבתי אחרי הביקור שלי בהולנד, זה תרגום חופשי שכן בכל זאת עברית היא שפתי ולא הלועזינית בה נאלצתי לכתוב מפאת חסרונו של מחשב מתאים.

תגלית שהתבררה לי לאחר כמה ימים של הרגשת אושר נעימה שחלפה באבריי כמו פלג מים זכים במורד גבעה.  אלא שכאן לא דובר במורד אלא במעלה והנוף לא היה נוף גבעות, אלא ירכיהן הצחות (השחומות, הג'ינג'יות, המנומשות או השזופות) של ההולנדיות.  אני יודע שזה נשמע סתום, אבל למעשה הדברים פשוטים, כאשר נשות הולנד רוכבות על אופניים, החצאיות, או השמלות שהן לובשות מטפסות אט אט מעלה וחושפות את הירכיים החסונות (הדקיקות, השריריות, המלאות או השמנמנות) שלהן למבטיי (לא נראה לי שהיה אחרים ששמו ליבם לתופעה או שהיו מעוניינים במראה).

אני אוהב את אמסטרדם, העיר כל כך ססגונית ויפה, אנשים מכל קצוות תבל שגרים או מבקרים בה, האסדות שעובדות, מלאות חומרים שונים ומשונים וסירות התיירים המפליגות בתעלות עם לוטשי עיניים, קשובים לסיפורי המדריכים.  אני אוהב את בתי הקפה לסוגיהם השונים בין אם הם מציעים קפה, בירה או ג'וינט גזעי.  המוזיאונים נפלאים, במיוחד אני אוהב את זה של וואן-גוך, השנה הייתה שם תערוכה יפנית מדהימה ששיקפה את העניין שהיה לו באותה אומנות ואמנות.  כל כך מעניין היה לראות איך הוא העתיק בלי בושה ציורים ורישומים, ראינו את המקור ליד מה שוואן-גוך צייר והפרשנות שלו או לעיתים ההעתק המזהיר הראו עד כמה הושפע מהאקזוטיות והמינימליזם של אומני יפן.  אבל אני סוטה מהנושא העיקרי שכן דברנו על אומנות מסוג אחר, על הולנדיות, ירכיים והתערטלות.

לכאורה, אם הייתי אדם שגרתי הייתי מסתפק בתגלית המרעישה שהייתה לי, מתיישב על ספסל בשמש החמימה וצופה בנשות הולנד חושפות את מכמניהן לעיניי.  אך אני ייזם ברוחי, חקרן בנשמתי וסקרן בלתי נלאה באופיי, שמתי לב לתופעה נוספת, מעניינת לא פחות.  התופעה השנייה שאקרא לה העמקת העמקים נובעת מאופייה הייחודי של הולנד.  ארץ תעלות שטוחה שבה יש מיליוני רוכבי אופניים.. הרמזים נערמים, יש כיוון, יש רעיון?.  הגשרים, הגשרים שרוכבי האופניים חוצים עוברים מעל התעלות של אותה ארץ שטוחה ולכן הגשרים גבוהים מהתעלות, נראים כמו גבעה קטנה שהרוכבים עולים במאמץ ויורדים ברינה.  האם כבר חשפתם את התגלית השנייה? רגע, אתם לא יודעים? אבל כל המידע עומד לרשותכם והמסקנה כל כך ברורה.

לאלו שלא פתרו את החידה אני אסביר. כפי שכל בר דעת יודע כשרוכב או רוכבת האופניים מתקרבת לגשר הם צריכים להתאמץ כי יש שם עליה קלה, להתאמץ בשפת רוכבי האופניים משמעו רכינה קדימה ורכינה קדימה בשפת הצופים בנשים משמעה העמקת המחשוף ושדיים תלויים במצב הכי יפה האפשרי.  כל כך פשוט, כל כך בסיסי.

לאחר התגלית השנייה חיפשתי מקום מתאים, בו אוכל ליהנות משתי התגליות, הייתי צריך מקום עם תנועת רוכבים ערה, ליד תעלה (כי אני גם אוהב סירות) וכמובן גשר מעל התעלה.  לא יותר מדי שמש, בכל זאת זה קיץ אירופאי, אבל גם לא יותר מדי צל.  וכך הגעתי לאותו בית קפה קטן, מיקום גאוני, בטח נבנה על ידי מי, שלפני מאתיים שנה גילה את אותן תגליות שגיליתי גם אני.  יישבתי שם בכל יום, מביט באסדות העוברות בתעלה וגם קצת בירכיים הנחשפות, במחשוף המעמיק ומציע לי את מראה השדיים ואז מביט בפנים, לחיים מעט סמוקות ממאמץ, עיניים בורקות ואני מחייך לאותן נשים יפות.

אם אתה גבר נאה שיושב בבית קפה יקר ומחייך לכל כך הרבה נשים, האם לא סביר להניח שתהיינה כמה שתעצורנה מתנשפות, תחייכנה חזרה ותשאלנה אותך שאלה.  האם לא סביר שהן ייענו להזמנתך ומעט מהן יישבו איתך לשיחה ושתייה של מה שהם מציעים באותו בית קפה קטן ואולי תהיה זו דווקא המלצרית שתחוס על הגבר שיושב, נהנה מחום הקיץ, כל יום באותו בית קפה, תמיד באותו מקום.  

מה שלא היה, הוא סודי שלי, אבל למרות הזמן שחלף, החיוך עדיין שורה על פניי.

The climb of a skirt

For some time I wanted to write on the climbing skirts of woman in Holland, yes, those women that ride bikes with their short or long skirts, a journey up the thighs, exposing long legs and the promise of the melting point.  No matter if the skirts are long or short, or even the occasional dress, they are pulled up, or down when the climbing get too fresh.  In Holland and especially in Amsterdam, I liked the canal, the flowers, the food and the atmosphere but have no doubt, what I like most is to watch the women riding their bikes, just for my joy showing me their legs and thighs...

If I was an 'happy go lucky' I would be satisfied with this and spend the rest of my life sipping whatever come to hand in those local coffee shops and watch the women paddle by, but I am an investigator, always looking to find better way to enjoy my time, increase the pleasure and happiness of the heart.  Not long after I discover the joy of the climbing skirts and dresses I made another discovery that was as important as my first discovery.  When the women of Holland, a flat country extraordinaire, approach the bridges over the canals, which incline up a bit, thou making the pedaling harder, they lean forward to ease the pedaling.  Leaning deepen their low cut shirts, bringing their breast to a perfect angle for the experience women watcher that I am.

After that discovery I perfected the technique, seating in an outside coffee shop next to a bridge with heavy bicycle traffic.  I watch the incoming for a show of legs, up to check the cleavage at the start of the bridge and a smile to the good looking women as they pass me, their cheeks red with the momentary effort.

If you smile to so many of women, I leave it to you to calculate the odds for those that will stop, panting and join me for a fresh cup of whatever they were selling in that particular coffee shop.   Or maybe it was the waitress that took pity on the smiling stranger enjoying the sun every day, always at the same spot.