זהו זה... אהבות

הרגשת אלימות גאתה בי ואיני יודע ממה היא נובעת

מאלו פחדים, תסביכים לא פתורים או אכזבות מאנשים. 

אלימות מזהיבה את שולי החיים, ספר ישן על נושאים חדשים. 

קלידים חמים מרגעים אותי לדקה בצליל נקישה רך, נעים

תמיד הם היו כך וגם ממשיכים, מציעים שלוה לרגעים ספורים

כולי יבש עכשיו, לא מצליח לצייר במילים ציורים של נשים.

אצבעות נוקשות, להן צווי חיים ואין לי מוצא והכל רותח בפנים

העצבות שוזרת אלימות, לפעמים ללא פורקן, תמיד ללא עתיד

אני מכה בקלידים וזרם המילים העולה למסך אין בו ניחומים.

מחשבות אלימות מכסות רוך של מעשים ודיבורים של חודשים

אצבעות רכות מקישות במקשים, כמעט מתקפלות מכאבים,

שלד קשיח מחזיק אותי בחיים, עובד וממשיך להכהות מכאובים.

מאבק בלתי נגמר ואני כמה להיכנע, להפסיק לבטים ומאמצים

לשקוע בחידלון מבורך של מחשבות ומעשים רק לצוף לי כך,

לצוף בזרמי החיים כמו גופה נפוחה בזרם של טייפון אדיר.

אפילו גופה נפוחה שזורה ירוקת של גשמים בלתי פוסקים

נותנת חיים לדגים זעירים, יוצרת.. דברים לא צפויים

אולי לגופה כזו פתרונים גם לסיפור של האיש שחיפש חיים.

אולי החופש שמתחיל מחר, יזריח לי את שקיעת המתים..