כשפגשתי היסטוריה אהובה, היינו לחוצים מדי
לא מצאנו את המלון, התבלבלנו בדרכים
נבהלנו מטלפונים – רוחות הזויות בדמיוננו
פחדנו ונמשכנו, התקרבנו והוטרפנו
ראינו והרחנו איש את רעותו
כל כך מבולבל, מטורלל
עומד לי המוח ולוחץ לי הלב
מברבר על מיני נושאים שונים
לא קולט את הדברים הנאמרים
מקשיב לניואנסים ולא למילים
חולק חלומות, ניסיונות חדשים
מספר על הבלוג, עושה תכנונים...
בימים שאחרי אותה פגישה,
כבר לא זוכר את הפרטים
רק זוכר את התחושה
המתסכלת לעיתים
חושב ומתלבט על הנעשה
נמלט לחיי השיגרע, כתרופת ארגעה
שיותר משגעת מאשר ממלאת את תפקידה
אך הזמן – הרופא, עושה את שלו
מעמם כאבים ושוחק רגשות
וכך עוברים הימים, שבועות, חודשים
לפתע דיבור, מחדש מתחים
היא נכנסה לעולמי
היא בבלוג, בישרא
חולקת את השכונה – איתי
אני קורא אותה אחרת עכשיו
מביט לאחור ומתרשם
מתפעל מכוחה, יכולתה, צמיחתה
היא כבר אותי עברה
החליפה אותי באחר
לא אהבה בשר ודם
אלא דם הנובע מהמילה הכתובה
היא מציירת, חולקת עולמה
עם שכנים אחרים,
מעריצים מושבעים
מכירים אינטימיים נוגעים בה
חולקים את נשמתה, אותה.
אני מביט בעינים כלות
כל כך הרבה תגובות
מהצד, אני חושב לי לתומי
האם היא הרוויחה מיחסיה איתי
האם הטוב עלה על הרע
האם אני פנינת זיכרון, קישוט על מותנה
או שמא צלקת כואבת בליבה
אולי דווקא עיניתי נשמה
בתהפוכות רגשות משכתי אותה
וניתקתי החבל בשעת צורך עזה
האם היא הרוויחה מזמנה בחיקי
מתבוסס במחשבה, מתענה בליבי
בזיכרון על יחסים נפלאים אחרים
על נשים שהערצתי ואהבתי בכל מאודי
לפרקי זמן קצרים או יותר ארוכים
האם הן הרוויחו מהיחסים עימי
הצייד, ממוקד בנשים, מביט, לנבכי נשמתן,
מזהה את התשוקה שטרם מומשה
התאווה למשהו שונה / חדש
משהו שלא נוסח, משהו שלא נוסה
כנוסע מצטרף שוב ושוב
למסע קסום אל נשמתה של אישה
רואה אותה מתעצמת וגדלה
שואב עוצמות, ממלא ריאות רעבות
חולק את נשמתי שלי
פורח כמו סחלב על גזע עץ נערץ
ואז... בורח כמו שפן
ועכשיו אני חושב, תוהה
עזרתי ותרמתי או שרק ניצלתי...
הצייד אוהב את הניצודה?
אם כן, למה צד אותה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
