זהו זה... אהבות

זה סיפור על אישה חזקה ועל אהבה חזקה עוד יותר, סיפור אבל זה גם קרה באמת.  זה סיפורה של מאיה יותר מאשר של דייגו אבל את זה תראו בעצמכם בהמשך. 

מאיה היא בת לאימא היפית מזדקנת שעשתה את נעוריה במיטב המקומות הזרוקים באירופה של שנות השישים.  שלוש הבנות שלה היו מאבות מזדמנים שלא נשארו על מנת להשתתף בגידול הבנות והאמת, גם האם לא התאמצה במיוחד כך שהבנות גדלו בחופש המותאם למקום בו שהתה האם באותו זמן.  מאיה נולדה וגדלה בפורמנטרה, אי קטן ליד איביסה (מקבוצת האיים הבליאריים שמדרום לברצלונה).  כשאם עברה ללונדון, נשארה מאיה באי, עובדת כעוזרת לבעל הבר המקומי שגם שימש אותה כמאהב. 

דייגו, סיציליאני מבטן ומלידה, בצעירותו התאהב בים ובבטלה והחליט שעתידו יהיה קשור ליאכטות, נשים צפוניות קלות דעת ואוהבות שמש וכמובן הרבה אוכל, יין ושכיבה בטלה בערסל.  החלום לא היה קשה להגשמה לאלו שהמזומן בכיסם אך דייגו לא היה מאלו ולכן נאלץ לעבוד כמה שנים בהברחת סמים בין צפון אפריקה ואיטליה עד שצבר מספיק כסף לממן את חלקו הראשון של החלום וקנה יאכטה מפרשית יפיפייה, אדומה ומחוטבת.  את השנה הראשונה שלאחר קניית היאכטה בילה דייגו בשיוט מהורהר לאורך חופיו של הים התיכון, שורת מפגשים עם נשים שהוקסמו מאופיו הפיראטי ונכנעו לקסמיו עד שהגיע לפורמנטרה בה נפגשו גיבורינו לראשונה.

דייגו שהיה מאומן במיוחד וממוקד בנשים צפוניות קלות דעת וארנק, חובבות גברים שחומים ואקזוטיים עם ריסים ארוכים, מבטא חושני מתגלגל וידיים שהטיבו לעשות בכל מלאכה, לא שם את ליבו בתחילה למאיה שהגישה לו את המשקאות שנימפות הצפון קנו לו.  מאיה הייתה שחומה כברונזה, שיער שטני קצר צרוב משמש, תמירה עם גוף נערי, שדיים קטנים שאפשר היה לראות מפתחי הגופיות שלבשה תדיר, זרועות ורגליים ארוכות, דקות ושריריות, עיניים כחולות כמו הים סביב ושיניים צחורות שנראו כשחייכה, לפעמים.  הקסם שהילך גיבורנו על הצפוניות לא היה זר למאיה והיא נמשכה אל ידידנו הסיציליאני כפרפר לאש מהרגע הראשון בו נכנס לבר.

בביקורו השלישי של דייגו בבר הוא כבר שם לב למאיה, אולי מפני שבאותו יום היה מחסור זמני באלילות ויקינגיות ואולי בפני שזו לא הפסיקה לנעוץ בו את עיניה ולסנוור אותו לחילופין בחיוכים ומבטים מלאי משמעות מזוויות עיניים מדהימות.  אולי העיניים הכחולות עוררו אותו בגלל הנופך הצפוני, מי יודע מה בדיוק קרה שם אבל דייגו הביט במאיה בעיניים של צייד מנוסה וחייך, זרק חכה והעלה בה מה שלא שיער איך ישפיע על חייו.  דייגו חייך ומאיה שכבר קודם נכבשה, התאהבה בעוצמות שטרם ידעה ואל נא נשכח שמאיה היא אישה לא רק חזקה אלא גם מאוד נחושה.

באותו ערב קסום, בעצם כל הערבים קסומים בפורמנטרה, זרועי כוכבים בשמיים שקופים כמו שמלה של לילית מפתה.  מכל מקום באי אפשר היה לשמוע את רחש הגלים כמזמור הסירנות המפתות.  אין ספק שהאי כולו טבל באווירה חושנית של טבע מתפרץ ותאב חיים.  מאיה הגיעה לחוף המפרץ בו עגנה היאכטה של דייגו, היאכטה נעה מעדנות על אדוות הגלים במרחק של כמאה מטר מהחוף ומאיה קראה בשמו של דייגו, קולה, צלול וחזק נישא על פני המים.  אך הוא לא ענה, אולי הוא לא שמע אותה.  מאיה לא התלבטה, הורידה את הגופייה ואת השמלה הקצרה, לגבי הנעלים לא הייתה לה בעיה, שכן היא תמיד הסתובבה יחפה.  היא נכנסה למים והחלה לשחות לעבר היאכטה.  בקבוק היין הפריע לה לשחות כך שהיא אחזה בשיניה הצחורות את צוואר הבקבוק וכך הגיעה ליאכטה.

תארו לעצמכם את המחזה שנגלה לעיני דייגו.  נימפה שחומה עולה מהמים לירכתי היאכטה, עורה מעוטר יהלומי טיפות מרצדות באור הכוכבים, בידה מנחה של יין משובח וחיוכה פשוט מסנוור.  פטמות זקורות ושדיים קטנים ואותן רגליים ארוכות ארוכות.  לא אלאה אתכם בפירוט מה שהיה באותו לילה על היאכטה אבל דייגו ומאיה הפכו לזוג .

ואני שאהבתי את מאיה, תמיד חשבתי שאותה שחייה לילית, היא המעשה הכי רומנטי ששמעתי מעודי.

רק עכשיו שמתי לב שזה הסיפור/שיר/מונולוג ה- 400 שכתבתי, אני גאה ושמח מאוד.

4/4/2008 - כשנה וחצי לאחר שכתבתי את הסיפור הזה, ראיתי תחרות סיפורים בישרא שהנושא שלה הוא נשים גיבורות - "כתבו סיפור העוסק באישה גיבורה. היא יכולה להיות אישה אמיתית או בדיונית. היא יכולה להיות מישהי מתקופתנו אנו, או דמות היסטורית. מעשה הגבורה שלה יכול להיות פומבי ומובהק, או מעשה גבורה אישי ואינטימי."  מאיה תמיד הייתה הגיבורה שלי.